בענין ישוב הדעת והמשכת השפעות
פתיחה ישנה תחושה מוכרת, שכל יונגערמאן ובעל הבית יודע אותה: אתה רוצה דבר מה – פרנסה, שידוך, הצלחה – ורוצה אותו בכל כוחות נפשך. ויהי מה, ככל שהרצון גובר, כך הדבר מתרחק. ובלשון חז"ל, הנוגעת כאן לא רק לכבוד: "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו." והשאלה מטרידה: הרי "אין דבר העומד בפני הרצון" – אם כן, מדוע דווקא הרצון החזק ביותר, זה הנלחץ והמיוסר, אינו פועל? אדרבה, הוא נראה כמוחסם ממש?
ביאור: ה'כלי' ומהות השפע הביאור יוצא מיסוד יסודות: שפע אלוקי אינו יורד לתוך ריק, אלא לתוך כלי. וה'כלי' אינו עניין טכני בלבד, אלא הוא צריך להיות מתאים למהות השפע הבא לתוכו. ומהי מהות השפע האלוקי? "הרחבה." כמו שכתוב, "ה' יברך את עמו בשלום" – שלום מלשון שלמות והרחבה. נמצא: שפע הבא מתוך רוחב ומנוחה, אינו יכול להיכנס לתוך כלי העשוי מדחקות וצמצום. לא מפני שה' מונע את הטוב, אלא מפני שהלחץ עצמו הוא אנטי-תזה לצורת השפע. המצב הנפשי של בהלה ורדיפה אינו רק מכשול פסיכולוגי – הוא פועל ממש כחוסם פעיל בצינורות ההמשכה. השפע האלוקי נמשך מתוך מנוחה ושלווה, ולא מתוך חטיפה בהולה.
הערה א': הצינור והקבצן כאן טמון החילוק העיקרי, ושמע היטב. אדם הפועל מתוך ישוב הדעת ובטחון – הרי הוא דומה ל"צינור": אינו מרוכז בעצמו ובחסרונו, אלא ביחסו אל המקור. הוא שותף להמשכה, כלי שקוף וביטל. אבל אדם הפועל מתוך ייאוש ורדיפה – הוא כ"קבצן": כל עולמו מצומצם לתוך חסרונו שלו. "כל מחשבתו בחסרונו," ובמקום שמחשבתו שם הוא נמצא. והקבצן, בריכוזו בחסרונו, סותם בידיו את הפתח שממנו יכול היה לקבל. על זה כותב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש: העצבות, אפילו כשבאה מחרטה אמיתית, אינה כלי לשום דבר עליון. מחשבת החסרון מצמצמת את האדם. ואילו השמחה – היא מצבו של המשפיע, של הפתוח, של מי שיכול לקבל.
הערה ב': הרדיפה מעוורת יש עוד נפקא מינה אחת, ונוגעת היא: הרדיפה הנואשת אינה רק חוסמת – היא מעוורת. כשהמוח בוער מדאגה, אי אפשר לראות דבר. אתה כל כך עסוק בלחשוב על מה ש"אין" לך, עד שאינך רואה את מה ש"יש" לך. אינך רואה את ההזדמנות העומדת ממש לפניך, אינך מכיר בברכות שכבר נמצאות בידך, ואינך מסוגל לפעולה ברורה ושקולה. "לא יכול לבנות כשהמח בוער." הדאגה מרכזת את כל האדם בנקודת החיסרון, וממנה לא רואים דבר. ישוב הדעת, לעומת זאת, פותח את העיניים: לראות מה יש, לפעול מה שצריך, ולקבל את מה שבא.
נקודה למעשה
המסקנה אינה: "רצה פחות." זו תמימות. המסקנה היא: רצה אחרת. הפוך את הרצון הזועק של הקבצן לנכונות השקטה של הכלי. ההשתדלות האמיתית אינה פעולה היסטרית, אלא פעולה שקולה הנעשית מתוך מנוחת הנפש. כמו שאמרו חכמים, "בטל רצונך מפני רצונו" – לא לבטל את הרצון, אלא לזכך אותו: לרצות מתוך ביטחון, לא מתוך פאניקה; מתוך פתיחות, לא מתוך אחיזה. זהו ה"כלי" שלך. מנוחת הנפש אינה עצלות ואינה ויתור. היא הפעולה החזקה ביותר שיש.
Questions and answers
Q: למה דווקא כשאני רוצה משהו בכל כוחי — פרנסה, שידוך, הצלחה — הוא מתרחק ממני?
הרב לנדאו משיב: פתיחה ישנה תחושה מוכרת, שכל יונגערמאן ובעל הבית יודע אותה: אתה רוצה דבר מה – פרנסה, שידוך, הצלחה – ורוצה אותו בכל כוחות נפשך. ויהי מה, ככל שהרצון גובר, כך הדבר מתרחק. ובלשון חז"ל, הנוגעת כאן לא רק לכבוד: "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו." והשאלה מטרידה: הרי "אין דבר העומד בפני הרצון" – אם כן, מדוע דווקא הרצון החזק ביותר, זה הנלחץ והמיוסר, אינו פועל? אדרבה, הוא נראה כמוחסם ממש? ביאור: ה'כלי' ומהות השפע הביאור יוצא מיסוד יסודות: שפע אלוקי אינו יורד לתוך ריק, אלא לתוך כלי. וה'כלי' אינו עניין טכני בלבד, אלא הוא צריך להיות מתאים למהות השפע הבא לתוכו. ומהי מהות השפע האלוקי? "הרחבה." כמו שכתוב, "ה' יברך את עמו בשלום" – שלום מלשון שלמות והרחבה.
Q: איך מתיישב "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו" עם "אין דבר העומד בפני הרצון"?
הרב לנדאו משיב: ובלשון חז"ל, הנוגעת כאן לא רק לכבוד: "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו." והשאלה מטרידה: הרי "אין דבר העומד בפני הרצון" – אם כן, מדוע דווקא הרצון החזק ביותר, זה הנלחץ והמיוסר, אינו פועל?
Q: מדוע השפע האלוקי צריך כלי ואינו יורד לתוך ריק?
הרב לנדאו משיב: ביאור: ה'כלי' ומהות השפע הביאור יוצא מיסוד יסודות: שפע אלוקי אינו יורד לתוך ריק, אלא לתוך כלי.
Q: האם הכלי לשפע הוא עניין טכני בלבד, או שעליו להתאים למהות השפע?
הרב לנדאו משיב: וה'כלי' אינו עניין טכני בלבד, אלא הוא צריך להיות מתאים למהות השפע הבא לתוכו.
Q: איך הופכים את הרצון הזועק של הקבצן לנכונות השקטה של הכלי?
הרב לנדאו משיב: המסקנה אינה: "רצה פחות." זו תמימות. המסקנה היא: רצה אחרת. הפוך את הרצון הזועק של הקבצן לנכונות השקטה של הכלי. ההשתדלות האמיתית אינה פעולה היסטרית, אלא פעולה שקולה הנעשית מתוך מנוחת הנפש. כמו שאמרו חכמים, "בטל רצונך מפני רצונו" – לא לבטל את הרצון, אלא לזכך אותו: לרצות מתוך ביטחון, לא מתוך פאניקה; מתוך פתיחות, לא מתוך אחיזה. זהו ה"כלי" שלך. מנוחת הנפש אינה עצלות ואינה ויתור. היא הפעולה החזקה ביותר שיש.