בענין בכל עת אוהב הרע

נקודה למעשה

ועכשיו תיקח את זה פנימה יותר. לפעמים אדם — אברך, בעל בית, יהודי שהחיים לקחו אותו לאן שלקחו — מרגיש "ריחוק" מן הקב"ה. לא מתפלל בכוונה כמו שנהג, לא לומד כמו שרצה, טרוד, עסוק, שקוע. ואז בא הרהור: "אולי התרחקתי?" זכור: הנשמה שבך היא "חלק אלוקה ממעל ממש" — הקשר הזה הוא עצמי ונצחי, לא תלוי בלוח הזמנים של ההתגלות. גם כשאתה עסוק, גם כשאתה שקוע, גם כשאתה "ישן" — הלב ער. הקשר קיים. מה שיש לך לעשות הוא פשוט זה: אל תבלבל בין לוח הזמנים לבין עצם הקשר. ה"בכל עת" של "בכל עת אוהב הרע" — הוא גם "בכל עת" של כל יהודי עם בוראו. פחות זמן לא שווה פחות חברות. הרע האמיתי לא נגמר — הוא רק נכנס, לפעמים, לשתיקה. וגם השתיקה היא שלו.

Questions and answers

Q: מה מלמד הפסוק "בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד" על חבר שהתרחק?

הרב לנדאו משיב: בענין "בכל עת אוהב הרע" בכלעת אהב הרע ואח לצרה יולד (משלי י״ז, י״ז) פתיחה "בכל עת אוהב הרע" — פסוק קצר, חד, ופשוט לכאורה. אך תעצור רגע ותשאל את עצמך: האמנם כך? האמנם "בכל עת"? הרי אתה יודע מה קורה. לפני כמה שנים היה לך חבר — ממש חבר, כזה שידע הכל. דיברתם כל יום, ישבתם, שוחחתם. אחר כך התחתנתם, קמו ילדים, נכנסה פרנסה, נכנסו טרדות — ומי שהיה מתקשר שלוש פעמים ביום, עכשיו מתקשר פעם בחודש. ואתה חש — לפעמים בלי להגיד זאת בפה מלא — שמשהו נגמר. שהחברות הזו נשחקה. שהתרחקתם. אבל הקושיא האמיתית היא הפוכה: האם התרחקות בלוח הזמנים שווה התרחקות בעצם הקשר? האם אלו אותו הדבר? הביאור — שני דברים שונים הם יש כאן טעות עמוקה שצריך לבאר, וכשמבארים אותה — היא מנחמת מאוד.

Q: מה קורה לחברות כשמתחתנים, באים ילדים וטרדות הפרנסה?

הרב לנדאו משיב: אחר כך התחתנתם, קמו ילדים, נכנסה פרנסה, נכנסו טרדות — ומי שהיה מתקשר שלוש פעמים ביום, עכשיו מתקשר פעם בחודש.

Q: מה מרגיש אדם כשחבר קרוב מתקשר פעם בחודש במקום שלוש פעמים ביום?

הרב לנדאו משיב: ואתה חש — לפעמים בלי להגיד זאת בפה מלא — שמשהו נגמר.

Q: האם התרחקות בלוח הזמנים פירושה התרחקות בעצם הקשר?

הרב לנדאו משיב: אבל הקושיא האמיתית היא הפוכה: האם התרחקות בלוח הזמנים שווה התרחקות בעצם הקשר?

Q: מה צריך לזכור יהודי שמרגיש ריחוק מהקב"ה כי הוא טרוד ועסוק?

הרב לנדאו משיב: ועכשיו תיקח את זה פנימה יותר. לפעמים אדם — אברך, בעל בית, יהודי שהחיים לקחו אותו לאן שלקחו — מרגיש "ריחוק" מן הקב"ה. לא מתפלל בכוונה כמו שנהג, לא לומד כמו שרצה, טרוד, עסוק, שקוע. ואז בא הרהור: "אולי התרחקתי?" זכור: הנשמה שבך היא "חלק אלוקה ממעל ממש" — הקשר הזה הוא עצמי ונצחי, לא תלוי בלוח הזמנים של ההתגלות. גם כשאתה עסוק, גם כשאתה שקוע, גם כשאתה "ישן" — הלב ער. הקשר קיים. מה שיש לך לעשות הוא פשוט זה: אל תבלבל בין לוח הזמנים לבין עצם הקשר. ה"בכל עת" של "בכל עת אוהב הרע" — הוא גם "בכל עת" של כל יהודי עם בוראו. פחות זמן לא שווה פחות חברות. הרע האמיתי לא נגמר — הוא רק נכנס, לפעמים, לשתיקה. וגם השתיקה היא שלו.