בענין גבורת האיש בין כח לנוכחות
והוא ימשלבך (בראשית ג׳, ט״ז)
פתיחה – הקושיא שמתחת לפני השטח יונגערמאן, שאל את עצמך שאלה אחת בכנות: כשאתה "חזק" בבית – חזק בשביל מי? זו לא שאלה רטורית. זו שאלת היסוד שחז"ל מניחים בפסוק הפשוט: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" – האדם נברא להיות משפיע, לתת צורה, לבנות. אבל כמה פעמים "הכח הגברי" שלנו הוא בעצם משהו אחר לגמרי – צורך לשלוט, לקבל, לאשר את עצמנו דרך האחר? הגבול בין גבורה לשררה הוא דק. רוב הגברים אינם יודעים היכן הוא. וכשאין בהירות שם – הבית סובל.
ביאור – שני פנים של גבורה בלשון הקבלה והחסידות, ה"גבורה" היא ספירה, כח. אבל יש שני מהלכים של אותו הכח. גבורה דקדושה היא גבורה שנושאת בתוכה חסד. היא גבורה שיודעת לאן היא מכוונת – לשרת, לבנות, לתת. כמו שמבואר בזוהר שהגבורה ניזונה מהחסד ומתמתקת בו, ורק אז היא פועלת לבנות ולא להרוס. גבורה דלעומת זה – גבורה של הקליפה – היא בדיוק אותו כח, אבל פרוד מן החסד. כח שמקורו ב"יש" וב"אני". כח שתמיד שואל: מה אני מקבל? כח שמשתמש בזולת כדי למלא את ה"אני" שלו, ואינו בונה – רק שואב. התניא בפרק ל"ב מדבר על אהבה שאינה תלויה בדבר לעומת אהבה התלויה בדבר. שתי הגבורות הן בדיוק כך: גבורה דקדושה אינה תלויה ב"מה אני מקבל בחזרה" – היא נותנת מצד עצמה. גבורה דלעו"ז – תלויה תמיד: אם היא נותנת, היא מצפה לתמורה. ואם התמורה אינה מגיעה – מגיע הכעס, הטרוניא, הלחץ.
גבורה דלעומת זה – כח ה"אני" מה קורה כשגבר מביא לבית כח של "אני"? הוא שואל – בלי לשאול בקול רם – "למה היא לא נותנת לי מה שאני רוצה?" שאלה זו נובעת מה"יש" – מהתנשאות הנפש הבהמית, כמבואר בתניא. הנפש הבהמית מרגישה שמגיע לה. שהיא המרכז. שהבית סובב סביבה. כח שמגיע ממקום הזה – גם אם נראה כ"מנהיגות" – הוא בעצם שררה. הוא שולט, לא מנהיג. הוא לוקח, לא נותן. והבית שנבנה על יסוד זה אינו "בנין עדי עד" – הוא בנין של עימות נסתר.
גבורה דקדושה – כח הנוכחות כאן מגיע החידוש האמיתי. גבורה דקדושה אינה נמדדת בכמה כח יש לאיש. היא נמדדת בנוכחות – ביכולת להיות שם, לגמרי, עבור האחר. חז"ל אמרו ביבמות: "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו" – שני שלבים. האהבה כגוף עצמו – זה השוויון. אבל הכבוד יותר מגופו – זה ביטול. זה לשים את צרכיה לפני הצרכים שלך. ורמב"ם פוסק להלכה שהבעל ידבר עם אשתו בנחת ולא בכעס – כי הנחה היא כבר עבודה, כבר גבורה. גבורה דקדושה שואלת שאלה אחרת לגמרי: "מה היא צריכה ממני?" שאלה זו דורשת ביטול. דורשת שתצא מ"האני" שלך ותיכנס לעולמה. זה לא חולשה – זה הגבורה הגדולה ביותר. שהרי "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" – ויצרו של האיש הוא ה"אני" הצועק לתשומת לב. סוטה מלמד שכשאיש ואשה זוכין – שכינה שרויה ביניהם. השכינה אינה שורה במקום של שררה. היא שורה במקום שיש שם ביטול הדדי, נוכחות, נתינה.
נקודה למעשה
– עבודת ה"אתכפיא" היומיומית בשורה התחתונה, יונגערמאן: האתכפיא של האיש בנישואין אינה דווקא בדברים הגדולים. היא בשאלה הפנימית שאתה שואל כשאתה חוזר הביתה. האם אתה שואל "מה מגיע לי הערב?" – או "מה היא צריכה ממני הערב?" זה לא אומר שצרכיך אינם קיימים. זה אומר שגבורה דקדושה מתחילה בשינוי כיוון המבט. מ"מה אני מקבל" – ל"מה אני נותן". מתלונה – להקשבה. מכח – לנוכחות. זוהי עבודה. עבודה יומיומית. לפעמים קשה. אבל זו עבודת האיש.
סיום בנין עדי עד נבנה רק על יסודות של נתינה וביטול. כח אמיתי אינו כח ששולט – הוא כח שנוכח. גבורה אמיתית אינה גבורה שלוקחת – היא גבורה שמשרתת. וכשהאיש עומד בביתו מתוך נוכחות כזו – הוא לא רק בונה שלום בית. הוא מדמה עצמו למידותיו של הקב"ה, שכל כולו משפיע ונותן, ושהשכינה עצמה – נוכחת תמיד.
Questions and answers
Q: מה השאלה שעל האיש לשאול את עצמו על ה"חוזק" שלו בבית, לאור הפסוק "והוא ימשל בך"?
הרב לנדאו משיב: והוא ימשלבך (בראשית ג׳, ט״ז) פתיחה – הקושיא שמתחת לפני השטח יונגערמאן, שאל את עצמך שאלה אחת בכנות: כשאתה "חזק" בבית – חזק בשביל מי? זו לא שאלה רטורית. זו שאלת היסוד שחז"ל מניחים בפסוק הפשוט: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" – האדם נברא להיות משפיע, לתת צורה, לבנות. אבל כמה פעמים "הכח הגברי" שלנו הוא בעצם משהו אחר לגמרי – צורך לשלוט, לקבל, לאשר את עצמנו דרך האחר? הגבול בין גבורה לשררה הוא דק. רוב הגברים אינם יודעים היכן הוא. וכשאין בהירות שם – הבית סובל. ביאור – שני פנים של גבורה בלשון הקבלה והחסידות, ה"גבורה" היא ספירה, כח. אבל יש שני מהלכים של אותו הכח. גבורה דקדושה היא גבורה שנושאת בתוכה חסד. היא גבורה שיודעת לאן היא מכוונת – לשרת, לבנות, לתת.
Q: מה מלמד הפסוק "ויברא אלקים את האדם בצלמו" על תפקידו של האיש?
הרב לנדאו משיב: זו שאלת היסוד שחז"ל מניחים בפסוק הפשוט: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" – האדם נברא להיות משפיע, לתת צורה, לבנות.
Q: מה עלול להסתתר מאחורי "הכח הגברי" שלנו?
הרב לנדאו משיב: אבל כמה פעמים "הכח הגברי" שלנו הוא בעצם משהו אחר לגמרי – צורך לשלוט, לקבל, לאשר את עצמנו דרך האחר?
Q: מהי הגבורה בלשון הקבלה והחסידות?
הרב לנדאו משיב: ביאור – שני פנים של גבורה בלשון הקבלה והחסידות, ה"גבורה" היא ספירה, כח.
Q: כיצד נראית עבודת האתכפיא היומיומית של האיש בנישואין?
הרב לנדאו משיב: – עבודת ה"אתכפיא" היומיומית בשורה התחתונה, יונגערמאן: האתכפיא של האיש בנישואין אינה דווקא בדברים הגדולים. היא בשאלה הפנימית שאתה שואל כשאתה חוזר הביתה. האם אתה שואל "מה מגיע לי הערב?" – או "מה היא צריכה ממני הערב?" זה לא אומר שצרכיך אינם קיימים. זה אומר שגבורה דקדושה מתחילה בשינוי כיוון המבט. מ"מה אני מקבל" – ל"מה אני נותן". מתלונה – להקשבה. מכח – לנוכחות. זוהי עבודה. עבודה יומיומית. לפעמים קשה. אבל זו עבודת האיש. סיום בנין עדי עד נבנה רק על יסודות של נתינה וביטול. כח אמיתי אינו כח ששולט – הוא כח שנוכח. גבורה אמיתית אינה גבורה שלוקחת – היא גבורה שמשרתת. וכשהאיש עומד בביתו מתוך נוכחות כזו – הוא לא רק בונה שלום בית.