בענין אשת חיל עטרת בעלה

נקודה למעשה

אם כן, מה העבודה בפועל? הפסוק פותח ב"אשת חיל" — וחיל אינו קל. כח הוא, ואחריות היא. לאשה, כ"עקרת הבית", יש כח לבנות את האיש שלה או לפרק אותו — ולא בגדולות, אלא ב"פרטים קטנים של כל יום" כלשון התניא בענין אהבת הבריות. "עטרת בעלה" אינה מחמאה גדולה אחת בשנה — היא אלפי רגעים קטנים שבהם המבט אומר: "אני רואה אותך, אני מכבדת אותך, יש לך ערך בעיניי". שלום בית אמיתי אינו רק היעדר מריבות. הוא נוכחות מתמדת של כבוד — בפני הילדים, בפני החברים, בפני עצמו של האיש — שמחזקת אותו ומרוממת אותו כל יום מחדש. ואם יום אחד תביטי בבעלך ותראי אדם קטן ושבור — שאלי תחילה לא "מה קרה לו", אלא "מה הראתי לו". ואם לעומת זאת הוא עומד בגאון ובשמחה — דעי שגם זה מעשה ידיך.

Questions and answers

Q: מה פירוש 'וכרקב בעצמותיו מבישה' בפסוק 'אשת חיל עטרת בעלה'?

הרב לנדאו משיב: אשתחיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה (משלי י״ב, ד׳) פתיחה "אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה" — פסוק קצר, שתי כפות מאזניים, שני קצוות של עולם שלם. רוב בני האדם קוראים את הפסוק הזה ומחייכים על ה"עטרת" — כן, אשה טובה מרוממת את בעלה, זה יפה, זה ידוע. אבל מה פירוש "כרקב בעצמותיו"? זו לשון חריפה, לשון שצריך לעמוד עליה. קושיא ההבנה הפשוטה של "מבישה" היא שאשה רעה מביאה בושה ניכרת לבעלה — בגידה, חרפה פומבית, מעשה גדול. אבל הפסוק לא אמר "כפצע בעצמותיו" ולא "כשבר". אמר "כרקב". ורקב אינו מכה — רקב הוא תהליך. איטי, שקט, פנימי. מי שראה עץ שנרקב יודע: מבחוץ הוא נראה עומד בשלמותו, ורק כשנוגעים בו מתגלה שמבפנים כבר אין כלום. אם כן, כיצד פועל ה"רקב" בתוך הנישואין?

Q: איך רוב בני האדם קוראים את הפסוק 'אשת חיל עטרת בעלה'?

הרב לנדאו משיב: רוב בני האדם קוראים את הפסוק הזה ומחייכים על ה"עטרת" — כן, אשה טובה מרוממת את בעלה, זה יפה, זה ידוע.

Q: מה ההבנה הפשוטה של המילה 'מבישה' בפסוק 'אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה'?

הרב לנדאו משיב: קושיא ההבנה הפשוטה של "מבישה" היא שאשה רעה מביאה בושה ניכרת לבעלה — בגידה, חרפה פומבית, מעשה גדול.

Q: מה מלמד משל העץ הנרקב על הנזק שבביוש בתוך הבית?

הרב לנדאו משיב: מי שראה עץ שנרקב יודע: מבחוץ הוא נראה עומד בשלמותו, ורק כשנוגעים בו מתגלה שמבפנים כבר אין כלום.

Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?

הרב לנדאו משיב: אם כן, מה העבודה בפועל? הפסוק פותח ב"אשת חיל" — וחיל אינו קל. כח הוא, ואחריות היא. לאשה, כ"עקרת הבית", יש כח לבנות את האיש שלה או לפרק אותו — ולא בגדולות, אלא ב"פרטים קטנים של כל יום" כלשון התניא בענין אהבת הבריות. "עטרת בעלה" אינה מחמאה גדולה אחת בשנה — היא אלפי רגעים קטנים שבהם המבט אומר: "אני רואה אותך, אני מכבדת אותך, יש לך ערך בעיניי". שלום בית אמיתי אינו רק היעדר מריבות. הוא נוכחות מתמדת של כבוד — בפני הילדים, בפני החברים, בפני עצמו של האיש — שמחזקת אותו ומרוממת אותו כל יום מחדש. ואם יום אחד תביטי בבעלך ותראי אדם קטן ושבור — שאלי תחילה לא "מה קרה לו", אלא "מה הראתי לו". ואם לעומת זאת הוא עומד בגאון ובשמחה — דעי שגם זה מעשה ידיך.