בענין להיות כלי קליטה לאור אין סוף

נקודה למעשה

קבע לך בכל יום — ולו חמש דקות — לפני תפילת שחרית: שב, וחשוב על משפט אחד משער היחוד והאמונה. לא לקרוא בלבד — לחשוב. "הקב"ה מהווה אותי עכשיו. הוא כאן." עשה זאת ארבעים יום ברציפות, וראה מה קורה עם המקלט.

Questions and answers

Q: מה לעשות כשאדם מרגיש שאינו מרגיש אלוקות כלל?

הרב לנדאו משיב: פתיחה פעם בא יהודי ואמר: "אינני מרגיש אלוקות. הולך אני בשוק, יושב אני בביתי — ועולם גשמי, עולם סגור, עולם שבו לא שומעים ולא רואים שום דבר רוחני." ורבים כמוהו. בן תורה, בעל בית שלומד, יושב לפעמים בתפילה — ומרגיש שהמילים עולות לתקרה ואינן עוברות. "אינני מרגיש כלום." הכאב הזה אמיתי, ואין לזלזל בו. אבל אולי השאלה עצמה טעונה תיקון.

Q: מה מלמד המשל של גלי האינטרנט והסלולר שעוברים דרכנו ואיננו חשים בהם?

הרב לנדאו משיב: שאל אותו יהודי: "האם אתה מרגיש ווי-פיי?" הוא הסתכל בתמיהה. "אתה יודע שכרגע, ממש עכשיו, עוברים דרכך גלים — אלחוטי, סלולרי, אינטרנט. הם כאן, בחדר, בגופך, סביבך. אינך חש בהם. מדוע?" "כי אינני מחווט לכך. לא נבנית לי אנטנה לאותות כאלה." "בדיוק. אז אל תשאל למה אינך 'תופס' את האות — שאל למה עדיין לא בנית לעצמך מקלט."

Q: מדוע הגוף הגשמי אינו קולט אלוקות, ואיזה חוש קולט אותה?

הרב לנדאו משיב: הנפש הבהמית, יחד עם הגוף הגשמי, אינם בנויים לקלוט אלוקות. כשם שהאוזן קולטת קול והעין קולטת אור, אך אין בהם "חוש" לגלי רדיו — כך הגוף הגשמי, מצד עצמו, אינו "מחווט" לאלוקות. "מבשרי אחזה אלו-ה" — דוקא דרך הבשר, צריך לראות, אך לשם כך צריך להפעיל חוש אחר לגמרי. מהו אותו חוש? הנשמה האלוקית שבתוכנו. היא מצידה קולטת אלוקות בטבעה, כי "חלק אלו-ה ממעל ממש" היא. אלא שהיא כסויה, מוחשכת, על ידי מסכים של הרגלים גשמיים ועיסוקים שאינם מניחים לה לפעול. העבודה, אם כן, אינה "להמציא" אור מבחוץ. העבודה היא פנימית לגמרי: לפנות את המסכים, ולאפשר לנשמה — שתמיד היתה שם — לתפקד כמקלט.

Q: כיצד בונים מקלט לחוש את הנוכחות האלוקית?

הרב לנדאו משיב: אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה מלמד שהדרך לחוש בנוכחות האלוקית היא ההתבוננות — להעמיק בדעת שהבורא מחיה ומהווה את כל הנמצאים בלי הרף. זו אינה עבודה של שעה גדולה אחת, אלא בנייה מצטברת, יום אחר יום. כשאתה יושב ולומד חסידות ומתבונן, אתה בונה. כשאתה לוקח שתי דקות לפני תפילה ומחשב "הקב"ה נמצא כאן, עכשיו, ממש" — אתה מניח נדבך נוסף במקלט. לא קופצים מ"אינני מרגיש כלום" ל"מרגיש הכל" בבת אחת. מחווטים. בהדרגה. עם עקביות. סיום כשאותו יהודי שאל "מדוע אינני מרגיש?" — הוא חשב שהשאלה מופנית כלפי שמיא. "למה הקב"ה אינו מגלה עצמו אלי?" אבל השאלה האמיתית מופנית כלפי פנים: "מה עשיתי היום לבנות את המקלט שלי?" האות כאן. הרשת זמינה. לית אתר פנוי מיניה.

Q: איזה תרגול יומי מציע הרב לנדאו לפני תפילת שחרית?

הרב לנדאו משיב: קבע לך בכל יום — ולו חמש דקות — לפני תפילת שחרית: שב, וחשוב על משפט אחד משער היחוד והאמונה. לא לקרוא בלבד — לחשוב. "הקב"ה מהווה אותי עכשיו. הוא כאן." עשה זאת ארבעים יום ברציפות, וראה מה קורה עם המקלט.