בענין כח האמונה הבונה
בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן (משלי כ״ד, ג׳)
פתיחה מסופר על רחל, אשתו של רבי עקיבא, שראתה ביועז הרועה הפשוט שבא לפתח בית אביה — גדלות. לא גדלות שהייתה גלויה, לא גדלות שהוא עצמו ידע בה. היא ראתה משהו שלא היה עדיין בנמצא, ועל בסיס אמונה זו בנתה חיים שלמים. ומה יצא מאותה אמונה? רבי עקיבא, עמוד התורה שבעל פה. השאלה צריכה להישאל: מה בדיוק עשתה רחל? הרי היא לא לימדה אותו, לא תיקנה אותו, לא הוכיחה אותו על חסרונותיו. היא פשוט — האמינה בו. ומה כוחה של אמונה זו?
הקושיא כל אברך, כל בעל בית, מכיר את הרגש הזה: אתה רואה את מה שצריך להשתנות אצל בן הזוג. אתה רואה את החסרון בבירור. וההיגיון אומר — תגיד לו. תסביר לה. אם נדע מה השגוי, נוכל לתקן. אבל הנסיון מלמד אחרת לגמרי. הביקורת לא מתקנת. התוכחה לא בונה. ולפעמים — ממש להיפך. כתב רבנו הזקן באגרת הקודש שמי ש"שובר לב איש" בתוכחה שאינה באה מאהבה אמיתית — עוקר את שורש הצמיחה עצמה. ולמה? מפני שהביקורת פועלת על ה"חיצוניות" — על המעשה, על ה"גוף" — ולא על ה"פנימיות", על הנשמה ועצמות הכח הגנוז.
הביאור יש כאן יסוד עמוק. כשאתה מסתכל על אדם דרך חסרונותיו — אתה פוגש את הקליפה. כשאתה מאמין בו — אתה פוגש את העצם. כתב רבנו הזקן בפרק לב בתניא שהאהבה לזולת בנויה על ראיית ה"ניצוץ האלוקי" שבו, לא על ראיית ה"גוף" ותכונותיו. מי שמאמין — חותר פנימה, אל הנקודה שמעבר לכל כשל ולכל חסרון. ומבט זה אינו פאסיבי. הוא יוצר. והנה, ידידי, המשל שצריך לעמוד לנגד עיניך: אם אשתך שולחת אותך לעשות עסק, ואמרה לך — "אני בטוחה בך, אתה יכול להביא הביתה מיליון דולר" — משהו בך ייעורר. תרגיש את הכח. תמצא דרכים שלא ראית קודם. אבל אם היא שולחת אותך ואומרת — "ראה לפחות שתזרוק את הזבל, כי בזה אתה לא מסתדר..." — תשכח את הזבל, תשכח הכל. האדם עולה בדיוק עד לגובה האמון שניתן לו, ויורד בדיוק עד לעומק הפקפוק שסובב אותו. כך נברא האדם.
העמקה חסידית יש לכך פרדיגמה עליונה. כתוב בשיר השירים: "שחורה אני ונאוה". ובאר הרה"ק בעל הליקוטי תורה שכנסת ישראל אומרת — אני שחורה, יש בי חסרונות, יש בי צד החיצוניות. אבל — "ונאוה". יפה. ועל מה נשענת היופי? על כך שה"דוד" — הקב"ה — מאמין בה. "כלך יפה רעיתי" — לא בגלל שאין בה כלום לתקן, אלא בגלל שהמבט של ה"דוד" חודר אל הפנימיות, ואמונה זו היא שמגלה ומממשת את ה"ונאוה". כך ביחס שבין הקב"ה לישראל: כשנתן לנו את התורה ואמר "אתם תהיו לי ממלכת כהנים" — הוא לא המתין שנהיה ראויים. הוא האמין בנו, ואמונה זו נתנה לנו את הכח להיות. זהו "האמון של הקב"ה בישראל" שמדברים ממנו בתורת המשיח.
נקודה למעשה
"בחכמה יבנה בית" (משלי כד, ג). מהי ה"חכמה" שבה נבנה הבית? חכמה — בלשון החסידות — היא הכח לראות את ה"אין", את מה שמעבר לגלוי, את הנקודה שלפני כל הגדרה וצמצום. ה"חכמה" של בנין הבית היא אם כן — היכולת לראות ולהאמין בנקודת האלוקות שבזולת, בכח שטרם נתגלה, ב"מיליון הדולר" שבו — עוד לפני שהביא שקל אחד הביתה. ועל ידי ה"חכמה" הזאת — "יבנה בית". הבית נבנה. לא על ידי תיקון מלמעלה, אלא על ידי בנין מבפנים. לכן, ידידי: הפסק לנסות לתקן. התחל להאמין. לא אמונה עיוורת — אמונה רואה, אמונה שחודרת לנקודה האמיתית שבבן הזוג. שנה את המבט — ותראה שהמציאות עצמה משתנה. ועוד הערה קטנה, שלא תישאר בחוץ: מידת האמונה הזאת צריכה להיות לך גם כלפי עצמך. האמן בכוחותיך הגנוזים — לפחות כפי שאתה מבקש שיאמינו בך.
Questions and answers
Q: מה מלמד הסיפור על רחל אשת רבי עקיבא על הפסוק "בחכמה יבנה בית"?
הרב לנדאו משיב: בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן (משלי כ״ד, ג׳) פתיחה מסופר על רחל, אשתו של רבי עקיבא, שראתה ביועז הרועה הפשוט שבא לפתח בית אביה — גדלות. לא גדלות שהייתה גלויה, לא גדלות שהוא עצמו ידע בה. היא ראתה משהו שלא היה עדיין בנמצא, ועל בסיס אמונה זו בנתה חיים שלמים. ומה יצא מאותה אמונה? רבי עקיבא, עמוד התורה שבעל פה. השאלה צריכה להישאל: מה בדיוק עשתה רחל? הרי היא לא לימדה אותו, לא תיקנה אותו, לא הוכיחה אותו על חסרונותיו. היא פשוט — האמינה בו. ומה כוחה של אמונה זו? הקושיא כל אברך, כל בעל בית, מכיר את הרגש הזה: אתה רואה את מה שצריך להשתנות אצל בן הזוג. אתה רואה את החסרון בבירור. וההיגיון אומר — תגיד לו. תסביר לה. אם נדע מה השגוי, נוכל לתקן. אבל הנסיון מלמד אחרת לגמרי.
Q: מה ראתה רחל ברבי עקיבא, ועל מה בנתה את חייה?
הרב לנדאו משיב: היא ראתה משהו שלא היה עדיין בנמצא, ועל בסיס אמונה זו בנתה חיים שלמים.
Q: האם רחל לימדה את רבי עקיבא או הוכיחה אותו על חסרונותיו?
הרב לנדאו משיב: הרי היא לא לימדה אותו, לא תיקנה אותו, לא הוכיחה אותו על חסרונותיו.
Q: מה עושים כשרואים את מה שצריך להשתנות אצל בן הזוג?
הרב לנדאו משיב: הקושיא כל אברך, כל בעל בית, מכיר את הרגש הזה: אתה רואה את מה שצריך להשתנות אצל בן הזוג.
Q: מהי ה"חכמה" שבה נבנה הבית לפי החסידות?
הרב לנדאו משיב: "בחכמה יבנה בית" (משלי כד, ג). מהי ה"חכמה" שבה נבנה הבית? חכמה — בלשון החסידות — היא הכח לראות את ה"אין", את מה שמעבר לגלוי, את הנקודה שלפני כל הגדרה וצמצום. ה"חכמה" של בנין הבית היא אם כן — היכולת לראות ולהאמין בנקודת האלוקות שבזולת, בכח שטרם נתגלה, ב"מיליון הדולר" שבו — עוד לפני שהביא שקל אחד הביתה. ועל ידי ה"חכמה" הזאת — "יבנה בית". הבית נבנה. לא על ידי תיקון מלמעלה, אלא על ידי בנין מבפנים. לכן, ידידי: הפסק לנסות לתקן. התחל להאמין. לא אמונה עיוורת — אמונה רואה, אמונה שחודרת לנקודה האמיתית שבבן הזוג. שנה את המבט — ותראה שהמציאות עצמה משתנה. ועוד הערה קטנה, שלא תישאר בחוץ: מידת האמונה הזאת צריכה להיות לך גם כלפי עצמך.