בענין טוב ארוחת ירק ואהבה שם

בענין טוב ארחת ירק ואהבה שם טוב ארחת ירק ואהבהשם משור אבוס ושנאהבו (משלי ט״ו, י״ז)

פתיחה שלמה המלך אמר: "טוב ארחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו". פסוק פשוט. אבל מי שנגע בו פעם אחת מצד הנסיון — יודע שאין פשטות כבדה מזו. יש בעל שאינו יכול להביא הביתה שפע ועשירות. השולחן דחוק. הפרנסה לוחצת. הוא יוצא בבוקר ושב בערב עם אותה דאגה. ומה בא בשעה כזו לבקש ממנו שלמה המלך? לא שיצליח בפרנסה. לא שיתחכם בעסקים. אלא — "ואהבה שם". דייקא שם, בתוך ה'ארוחת ירק', תהיה האהבה.

המשל הבעל שאינו יכול לתת ביטחון פיננסי — חייב לתת ביטחון רגשי, ובכפל. אי אפשר לכשל בשניהם. לא לתת כסף, ולא לתת נוכחות — זה חורבן הבית. ויש עוד חידוש בפסוק: הבעל העשיר — לפעמים — קונה את היעדרותו. הוא נותן שפע, ובמקומו נותן ריחוק. "שור אבוס ושנאה בו" — שולחן מלא, לב ריק. אבל הבעל שאין לו שור אבוס, שאין לו ברירה אלא להיות שם — הוא לא יכול לקנות את היעדרותו. הדוחק הכלכלי מחייב אותו להיות נוכח. ומנוכחות — נולדת אהבה. כלומר: העניות החיצונית יכולה להיות קריאה לעבודה פנימית עמוקה יותר.

הנמשל ומכאן, ידידי, לנמשל שנוגע בכל אחד מאיתנו. הקב"ה הוא המשפיע, וכנסת ישראל — כל אחד מאיתנו — היא המקבל. ולפעמים יש "שור אבוס" — שפע של השפעות רוחניות: התפלה בוערת, הלימוד מאיר, יש התעוררות והתפעלות. גילויים שממלאים את הלב. אבל ישנם ימים אחרים. ימים שבהם התפילה יבשה. הדף אינו מדבר. הלב סגור כאבן. זוהי ה"קטנות" שמתאר רבנו הזקן בתניא — "קטנות המוחין", לב שאינו מרגיש, נפש שנדמה לה שנתרחקה. ובשעה כזו בא היצר ומציע פירוש: "ראה מה קרה לך. אתה יבש. אתה רחוק. עבודתך אינה מתקבלת."

החידוש: דוקא כאן אבל שלמה המלך מלמדנו אחרת. כשאין "שור אבוס" של גילויים וחיות מורגשת — זו אינה הוכחה לריחוק. זוהי קריאה. קריאה מהקב"ה אל הנשמה: "ואהבה שם" — עכשיו, דייקא עכשיו, בתוך ה'ארוחת ירק' הזאת של יובש ועניות, גלה את האהבה שאינה תלויה בדבר. כי יש שני סוגי אהבה. אהבה שבאה מן הגילוי — אהבה כשהלב נדלק, כשההשפעה זורמת. ויש אהבה שבאה מן העצם — אהבה שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא היסוד האמיתי של הקשר. זו האהרה שמגלים דייקא בזמן "ארוחת ירק". רבנו הזקן מורה בתניא שבזמן ה"קטנות" אין לקבל ייאוש, אלא לחפש את הקשר הפשוט — קבלת עול מלכות שמים, אמונה תמימה, ואהבה עצמית שאינה זקוקה לגילויים. זוהי אהבת עולם — אהבה שקדמה לכל ואינה תלויה בשפע הרגע.