בענין טוב ארך אפים מגבור
טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר (משלי ט״ז, ל״ב)
פתיחה שאל את עצמך, יונגערמאן: אתה מוכן למות עבור משפחתך? רוב האנשים יענו בלי לחשוב: כן. כמובן. אני אקח כדור עבורם. אני אמסור את נפשי. זו תשובה נעלה, ואין לזלזל בה. אך שים לב לשאלה האמיתית, הקשה הרבה יותר: האם אתה מוכן לחיות עבורם? שם נמצא הקושי האמיתי.
תנועה ראשונה: שתי פנים של גבורה כתוב במשלי: "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר". פסוק זה אינו סתם שבח למידת הסבלנות. הוא קובע היררכיה ברורה ותמוהה לכאורה: 'מושל ברוחו' עולה על 'לוכד עיר'. ה'גיבור' ו'לוכד העיר' הם דמויות של עוצמה, של פריצה החוצה, של מעשה אחד גדול ודרמטי. לעומתם, 'ארך אפים' ו'מושל ברוחו' — אלו אינם מעשה אחד. אלה הם אלפי רגעים קטנים, כל אחד ואחד בפני עצמו, ביניהם אין כותרות עיתון ואין מי שמוחא כפיים. מה פשר עליונותם? הגיבור הלוחם — ולו הרגע הגדול. התעוררות אחת, פריצה אחת של כח, ונצחון. כבוד. סיפור לספר. ה'מושל ברוחו', לעומת זאת, נלחם מלחמתו בלי עדים. בבוקר, כשאף אחד לא צופה. בשעת הפיתוי, כשאף אחד לא שמע. בשעת העייפות, כשאין כח. ושוב למחרת. ושוב. אין לו רגע אחד גדול — יש לו עשרת אלפים רגעים קטנים. זו עבודה הדורשת כח נפש עמוק ועקבי לאין שיעור.
תנועה שניה: מסירות נפש — לא למות, אלא לחיות כאן נמצא החידוש האמיתי. אנחנו מכירים את המושג 'מסירות נפש' כמוכנות למות על קידוש השם — רגע אחד עילאי של גבורה. ואכן, עליונות זו אין לה ערך. אך רוב האנשים, רוב הזמן, אינם נמצאים ברגע זה. ומה עושים בשאר החיים? בתניא, פרק כ"ז, מבאר אדמו"ר הזקן את עבודת ה'איסקפיא' — כיבוש תאוות הגוף וסילוק הרע — וקובע שזו עבודה מיוחדת ויקרה, שיש בה קיום "ובכל נפשך". לאמור: מסירות נפש אינה רק המוות על קידוש השם. מסירות נפש יש גם בחיים עצמם — בכל פעם שאדם מוותר על רצונו, על נוחיותו, על תאוותו הקטנה, ומוסר אותם לרצון הבורא. הוא 'מת' מיתה קטנה. הוא מוסר חלק מן ה'אני' שלו. ושוב. ושוב. אלפי פעמים. מי שמוכן למות עבור משפחתו ועבור בוראו — יפה. אך הגדולה היא במי שמוכן לחיות עבורם: לקום בבוקר בשעה הנכונה, לשמור את עיניו, לוותר על הכעס שבוער בו, לאכול כראוי, לרדוף את הדבר שדוחה אותו שבוע אחר שבוע — כשאיש אינו רואה ואיש אינו מוחא כפיים. זוהי הגבורה של 'מושל ברוחו'. זוהי מסירות הנפש של החיים.
נקודה למעשה
שאל את עצמך הלילה לפני השינה: האם היום נלחמתי מלחמה אחת קטנה? לא מלחמה גדולה — מלחמה קטנה. ויתרתי על כעס אחד? כבשתי עצלות אחת? עמדתי בפיתוי אחד? אם כן — זה היה יום של גבורה. גבורה שהכתוב מגדיר כגדולה מן המעשה של 'לוכד עיר'. וכדברי חכמינו ז"ל: "איזהו גבור? הכובש את יצרו" — לא הלוחם בשדה, לא מי שנפל ברגע גדול. מי שכבש. יום אחר יום, בשקט, בלי קהל. זו הגבורה האמיתית. זו מסירות הנפש של ימינו.
Questions and answers
Q: מה מלמד הפסוק "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר" על השאלה אם אתה מוכן למות עבור משפחתך?
הרב לנדאו משיב: טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר (משלי ט״ז, ל״ב) פתיחה שאל את עצמך, יונגערמאן: אתה מוכן למות עבור משפחתך? רוב האנשים יענו בלי לחשוב: כן. כמובן. אני אקח כדור עבורם. אני אמסור את נפשי. זו תשובה נעלה, ואין לזלזל בה. אך שים לב לשאלה האמיתית, הקשה הרבה יותר: האם אתה מוכן לחיות עבורם? שם נמצא הקושי האמיתי. תנועה ראשונה: שתי פנים של גבורה כתוב במשלי: "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר". פסוק זה אינו סתם שבח למידת הסבלנות. הוא קובע היררכיה ברורה ותמוהה לכאורה: 'מושל ברוחו' עולה על 'לוכד עיר'. ה'גיבור' ו'לוכד העיר' הם דמויות של עוצמה, של פריצה החוצה, של מעשה אחד גדול ודרמטי. לעומתם, 'ארך אפים' ו'מושל ברוחו' — אלו אינם מעשה אחד.
Q: מה קשה יותר: להיות מוכן למות עבור המשפחה, או להיות מוכן לחיות עבורה?
הרב לנדאו משיב: אך שים לב לשאלה האמיתית, הקשה הרבה יותר: האם אתה מוכן לחיות עבורם?
Q: מהן שתי הפנים של הגבורה בפסוק "טוב ארך אפים מגבור"?
הרב לנדאו משיב: תנועה ראשונה: שתי פנים של גבורה כתוב במשלי: "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר".
Q: מדוע 'מושל ברוחו' עולה על 'לוכד עיר'?
הרב לנדאו משיב: הוא קובע היררכיה ברורה ותמוהה לכאורה: 'מושל ברוחו' עולה על 'לוכד עיר'.
Q: איך יודעים אם היום היה יום של גבורה?
הרב לנדאו משיב: שאל את עצמך הלילה לפני השינה: האם היום נלחמתי מלחמה אחת קטנה? לא מלחמה גדולה — מלחמה קטנה. ויתרתי על כעס אחד? כבשתי עצלות אחת? עמדתי בפיתוי אחד? אם כן — זה היה יום של גבורה. גבורה שהכתוב מגדיר כגדולה מן המעשה של 'לוכד עיר'. וכדברי חכמינו ז"ל: "איזהו גבור? הכובש את יצרו" — לא הלוחם בשדה, לא מי שנפל ברגע גדול. מי שכבש. יום אחר יום, בשקט, בלי קהל. זו הגבורה האמיתית. זו מסירות הנפש של ימינו.