בענין טוב אחרית דבר מראשיתו

טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארךרוח מגבהרוח (קהלת ז׳, ח׳)

אמר שלמה המלך: "טוב אחרית דבר מראשיתו, טוב ארך רוח מגבה רוח". וצריך להבין: מה הקשר הפנימי בין שני חצאי הפסוק? מה ראה שלמה לצרף יחד את ה"אחרית" וה"ראשית" עם מידת ה"ארך רוח"? לכאורה שני עניינים הם — אחד בחינת חוכמה ותכנון, ואחד בחינת מידה ואופי. ואם אינם קשורים, מדוע חיברם הכתוב? אלא בזה גופא הוא החידוש הגדול.

א. אין שני "אני" — יש אחד בוא ונתבונן, אחי. האדם הוא עולם קטן, ונפשו היא אחת. אין "אני של עבודה" ו"אני של בית". הכוחות שאדם מפעיל כל יום בפרנסתו — הסבלנות, שיקול הדעת, האופן שבו הוא מתמודד עם קושי — אותם כוחות עצמם הם שמנהלים את חיי נישואיו וביתו. כמאמר הכתוב: "בחכמה יבנה בית" — אותה חכמה שבונה "בית" כפשוטו, היא הבונה את הבית שבין איש לאשתו. ולכן המקצוע שאדם בוחר אינו רק אמצעי לפרנסה. הוא בית מדרש לנפש. הוא מאמן את האינסטינקטים. הוא מעצב את הרפלקס הפנימי שיפעל — בלי שום מחשבה — ברגעים הקטנים והשוחקים של חיי הנישואין.

ב. שני סוגי נפש — המהנדס והמוכרן הבה ניקח דוגמא מחיי היום יום. המהנדס — זה שבונה גשרים ובתים — עבודתו היא חישוב של מה שיהיה. הוא משקיע בהווה, מקריב את הנוחות של "ראשיתו", כדי שה"אחרית" תעמוד איתן. אם הוא רואה סדק קטן בקיר — ולו סדק כחוט השערה — הוא עוצר, מחשב, מתקן. כי הוא יודע שהמבנה נבנה פרט אחרי פרט, ואין "קטן" שאינו חשוב. זהו בחינת "ארך רוח" — הסבלנות להיות עם התהליך, לאהוב את ה"ראשית" למרות שה"אחרית" עדיין רחוקה. המוכרן הטלפוני — ודאי אין כוונתנו לבזותו חלילה — אלא שמקצועו מאמן אינסטינקט שונה לגמרי. הוא מחפש תוצאה מיידית. כשהשיחה נעשית קשה, כשהצד השני מתקשה — הוא מנתק. הוא עובר לשיחה הבאה. עבודתו מאמנת אותו ש"קושי" פירושו "סיום". זוהי בחינת "גבה רוח" — לא גאווה בפשוטה, אלא קוצר ידיים מול כל דבר שלא בא בקלות. ועכשיו — שאל את עצמך: איזה אינסטינקט אתה מאמן?

ג. כשמנתקים את השיחה בבית כאן המקום לדבר ישר, אחי, ובלשון חם. שלום בית אמיתי אינו היעדר ויכוחים. זוגות שנשארים נשואים לאורך שנים ושנים — אינם זוגות שאינם נוחתים על חילוקי דעות. הם זוגות שבכל פעם שהאשה מושיטה יד, מפנה פנים, שולחת אות קטן — האיש שם לב. הוא "נשאר בשיחה". כי הוא מהנדס. הוא יודע שסדק קטן שמתעלמים ממנו — גדל. וכל פנייה שמתעלמים ממנה? כל רגע שבו בן הזוג מושיט יד ואנחנו "עסוקים", "עייפים", "אחרי עבודה"? זהו "פירוד" קטן. פעם אחת — כלום. פעמים רבות — זהו "בנין הפוך", אבן אחרי אבן, של קיר בין שני לבבות. וכשהקיר עולה לגובה, האשה מפסיקה "להתקשר" — לא מפני שאינה רוצה, אלא מפני שהפסיקה לצפות שיהיה מי שיענה.

ד. חזרה לפסוק עכשיו מובן חיבורו של שלמה המלך. "טוב אחרית דבר מראשיתו" — אל תשפוט את הרגע לפי הנוחות שלו עכשיו. שפוט אותו לפי העתיד שהוא בונה. "טוב ארך רוח מגבה רוח" — זו הדרך שבה עושים זאת: לא לנתק. להישאר. לחשב. לתקן את הסדק הקטן עכשיו, כדי שהמבנה יעמוד מחר. המהנדס שבנפשך יודע: "בנין עדי עד" אינו נבנה בלהב גדול אחד. הוא נבנה מרגעים קטנים שנענו, מפניות שלא הושארו באוויר, מ"ארך רוח" שאמר — עוד שיחה אחת, עוד שינוי קטן אחד.