בענין ברוך ה' יום יום

נקודה למעשה

בחר לך יום אחד השבוע הקרוב – לאו דוקא יום שישי – ועמוד לפני דבר אחד פשוט בחייך: כוס מים, שיחה עם ילד, רגע שקט. ואמור בפה: "ברוך ה' יום יום". לא כנוסחה, אלא כגילוי – שה' כאן, שהרגע הזה מלא, שאין צורך לחכות. זהו הצעד הראשון מ"שמאי" ל"הלל", מציפייה לנוכחות.

Questions and answers

Q: מה ההבדל בין שמאי שקנה כל השבוע לכבוד שבת לבין הלל שאמר "ברוך ה' יום יום"?

הרב לנדאו משיב: ברוך אדני יום יום יעמסלנו האל ישועתנו סלה (תהלים ס״ח, כ׳) פתיחה שנינו בגמרא במסכת ביצה: שמאי הזקן היה רואה מנה יפה בשוק ואומר, "זו לשבת". ראה אחרת יפה ממנה – נוטלה לשבת ומניח את הראשונה לחול. כל ימות שבוע חי שמאי כשעיניו נשואות קדימה – אל יום השביעי. אמנם הלל היה נוהג אחרת, שכל מה שמצא יפה היה אוכלו מיד, שנאמר: "ברוך ה' יום יום" – כלומר, כל יום נושא בתוכו את ברכתו שלו. עמוד לרגע וחשוב: מה עשה הלל בדיוק? הוא לא ביטל את השבת, חס ושלום. הוא גילה שהשבת כבר כאן.

Q: מהן שתי העבודות של שמאי והלל, הציפייה לשבת והנוכחות ביום יום?

הרב לנדאו משיב: שמאי מייצג עבודה שיש בה גדולה מיוחדת: עבודת הציפייה, עבודת האתערותא דלתתא. האדם נמצא בשבוע הגשמי, בתוך טרדות הפרנסה והשגרה, ומשמר בתוכו שאיפה פנימית – הכל לשם שבת קודש. כל קניה ביום שלישי, כל עמל ביום רביעי, כלו נושאים שם: לקדש את הרגע העתיד. זוהי עבודה אמיתית, עבודה של יגיעה אנושית המטפסת אל הקדושה מלמטה. אבל יש כאן, ידידי, גם כאב מסוים. אדם שחי כולו כ"הכנה" – חי בתחושה שעצם הימים הם רק מסדרון. יום ראשון: עוד ארבעה ימים. יום רביעי: כבר שלושה. הנשמה בציפייה, אבל ה"הווה" – מאיפה הוא לוקח את כוחו? הלל לימד גישה אחרת לגמרי. "ברוך ה' יום יום" – לא יום שישי בלבד, לא יום טוב, אלא יום יום. יום שלישי גם הוא מלא ברכה.

Q: מה הכוונה במשל המסדרון שהוא עצמו טרקלין?

הרב לנדאו משיב: אדם שמחכה כל השבוע לשבת – חי במסדרון ומחכה לטרקלין. עבודת הלל היא לגלות שהמסדרון עצמו מואר. לא להוריד את השבת מקדושתה, אלא להעלות את ימות המעשה – להמשיך את האור פנימה. ועל כך כתב אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה שהעבודה בימות החול היא להמשיך את אור השבת לתוכם. שתי הדרכים – שמאי והלל – הן שתיהן דרכי עבודה אמיתיות. שמאי אינו טועה, ואין כאן פסיקה פשוטה. אבל השאיפה, המגמה, היעד של העבודה החסידית – הוא מדרגתו של הלל: לחיות את "ברוך ה' יום יום" לא כסיסמה, אלא כמציאות.

Q: מה עשה שמאי כשמצא מנה יפה יותר מזו שקנה לשבת?

הרב לנדאו משיב: ראה אחרת יפה ממנה – נוטלה לשבת ומניח את הראשונה לחול.

Q: איך אפשר לעבור מציפייה לנוכחות ולומר "ברוך ה' יום יום" למעשה?

הרב לנדאו משיב: בחר לך יום אחד השבוע הקרוב – לאו דוקא יום שישי – ועמוד לפני דבר אחד פשוט בחייך: כוס מים, שיחה עם ילד, רגע שקט. ואמור בפה: "ברוך ה' יום יום". לא כנוסחה, אלא כגילוי – שה' כאן, שהרגע הזה מלא, שאין צורך לחכות. זהו הצעד הראשון מ"שמאי" ל"הלל", מציפייה לנוכחות.