בענין בנין האיש ובנין הבית

אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך (תהלים קכ״ח, ג׳)

פתיחה "ביתו זו אשתו" — אמרו חז"ל, ומאמר זה מפורסם בפי כולם. אך יש לעיין: אם הבית הוא האשה, ואם אהבת האשה היא עמוד התווך של שלום הבית — מהו הסדר הנכון? האם עליו לשים אותה במרכז, להסתובב סביבה, לעמוד לרשותה בכל רגע? ויונגערמאן שלומד, שעובד, שבונה את עצמו ואת שליחותו — האם אין הוא עוזב את ביתו? הנקודה הזו נוגעת ביסוד בלבול שיש ליונגערמאן: מצד אחד הוא יודע שהלימוד והעבודה הם ה"בנין" שלו, ומצד שני הוא חושש שמא בהתרכזו בזה הוא מרחיק את אשתו, אינו נותן לה את מקומה. ויש לבאר שהשאלה כולה בנויה על הנחה שגויה.

ביאור — האיש על דגלו הפסוק בבמדבר אומר: "איש על דגלו באתת לבית אבתם" — כל אחד תחת דגלו, תחת אותו, תחת שורש נשמתו ושליחותו. ה"דגל" הוא לא רק שבט — הוא המטרה, הכיוון, הזהות הפנימית של כל איש. ועל יסוד ה"דגל" הזה נבנה "בית אבותם". כיצד? האיש הוא ה"משפיע" — כך יסוד כל תורת הפנימיות, שהאיש הוא בחינת ז"א, המשפיע, והאשה היא כלי הקבלה. ה"השפעה" שלו אינה סתם רגש חם או נוכחות גופנית — היא הזרמת שפע של מטרה, של משמעות, של "יש כאן עולם שנבנה". ללא ה"בנין" של האיש, אין לאשה מה לקבל, אין כלי שממנו ימשיך ה"בית אבותם". לכן, כשהאיש יושב ולומד, כשהוא בונה את שליחותו, הוא אינו נוטש את הבית — הוא מניח את יסודותיו.

הפרדוקס — הריחוק שהוא קירוב כאן החידוש: כשאדם מתמסר למטרה גדולה ממנו, למטרה שהיא עבודת ה', הוא אינו דוחה את אשתו — הוא מושך אותה אליו. נזכור את שליחותו של אליעזר עבד אברהם: "וילך... אני עבד אברהם" — כל עניינו, כל נשימתו, היה המשימה של אדונו. ודוקא מתוך דבקות מוחלטת בשליחות הזו, נמשכה אליו רבקה. היא לא ראתה אדם שמסתובב ומחפש — היא ראתה אדם שיש לו "דגל", שיש לו כיוון. וזה מה שמשך אותה. "אשת חיל עטרת בעלה" — היא נעשית לו עטרה מפני שהוא "בעל". לא בעל שכורע ומבטל עצמו לכל רצון, אלא בעל במובן המלא: איש עם ראש, עם מלכות, עם דגל. העטרה מניחים על ראש מלך — ולא על ראש מי שאין לו ראש משלו.

הערה — אוהב לא נחמד יש להבחין בין שני דברים: "אוהב" ו"נחמד". נחמד פירושו שהוא מוותר, מסכים, לא מעמיד גבולות — ובחיצוניות נראה שהוא מפנק את אשתו. אך בפנימיות, משהו מת. האשה בנפשה הפנימית אינה חפצה בבעל שהוא כחומר ביד יוצר בידה. היא חפצה במי שתוכל ללכת אחריו. הפסוק "עזר כנגדו" — ה"כנגדו" הוא מבחן קדוש. היא בודקת: האם יש לו עמוד שדרה? האם הוא עומד על עקרונותיו באהבה ובתקיפות? כשהאיש אומר לאשתו — בחום, לא בקור, בקרבה, לא בריחוק — "אני בונה כאן משהו חשוב, אני בשלי", הוא אינו דוחה אותה. הוא פותח בפניה מרחב לסיפור שלהם. ודוקא אז היא הופכת ל"עזר" האמיתי — לשותפה.