בענין בורא עולמות ומחריבן

פתיחה יש רגע שכל אחד מאיתנו מכיר. הרגע שאחרי. אחרי שנפלת, אחרי שנכשלת, אחרי שעשית מה שעשית — והנה, הוא יושב שם, החטא הזה, כמשקל שאינו יורד. ואתה אומר לעצמך: זה קרה. זה אמיתי. זה כבר בתוך הבד של המציאות, ואין דרך להוציאו משם. הרמב"ם כותב על בעל התשובה דברים שקשה לקרוא אותם בפשטות: "אינו אותו האיש שעשה אותן המעשים". לא "נהיה אדם טוב יותר". לא "מחק את החוב". אינו אותו האיש — בלשון מהות, בלשון עצם. כיצד? הרי החטא קרה. הרי הגוף הזה עצמו עשה מה שעשה. מה פירוש שאינו אותו האיש?

תנועה ראשונה: המציאות כבריאה מתמדת כדי להבין את הרמב"ם, צריך לעמוד תחילה על יסוד שה"תניא" בונה בשער היחוד והאמונה: הקב"ה אינו רק ברא את העולם בשעתו — הוא בורא אותו בכל רגע ורגע מחדש. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" — זו אינה פיוטיות של תפילה. זו הגדרה אונטולוגית: המציאות היא הוויה מתחדשת, זרם בלתי פוסק של בריאה. על בסיס זה פותח המדרש עם דבר עמוק: "בורא עולמות ומחריבן". חז"ל אינם מספרים כאן סיפור ארכיאולוגי על עולמות שהיו לפני בראשית. הם מגלים משהו על טבע הבריאה עכשיו. הקב"ה בורא — בהווה — עולמות, ומעביר עולמות. בכל רגע קיימת ה"טיוטה" של המציאות שנבנית, ועמה גם ה"טיוטה" שאינה קיימת עוד. עולמות של תוהו, עולמות של תיקון — כולם יוצאים מלפניו, יתברך. אם כן, המציאות אינה דבר קבוע וסגור. היא נפתחת בכל רגע.

תנועה שנייה: התשובה כמעבר — לא מחיקה וכאן הציר. כשאדם שב בתשובה — לא "מה שהיה היה" ועכשיו הוא מנסה לשכוח. ולא רק "הקב"ה סלח לו". משהו עמוק יותר קורה. האדם עובר אל המציאות שהקב"ה בורא עכשיו, זו שבה כוחו של אותו חטא בטל מעיקרו. וזה הוא פשר הלשון הנפלאה שמביאים חז"ל: "מעלה עליו הכתוב כאילו לא חטא מעולם". אילו היתה זו רק מחילה, היתה הלשון: נמחל לו, נסלח לו. אבל "כאילו לא חטא מעולם" — זו אינה הגזמה. זה תיאור מציאות. בעולם שאליו עלה בעל התשובה, הכישלון ההוא לא קרה. הוא נשאר ב"עולם ההרוס" — ואדם זה כבר אינו שם. וזהו שאמר הרמב"ם: "אינו אותו האיש". לא מטפורה. תיאור מצב.

הערה: מעלת בעלי התשובה מכאן נבין מאמר שתמיד נראה מוזר: "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד". והרי הצדיק לא חטא — מדוע הוא נמוך ממי שחטא? אלא: הצדיק הגמור חי מלכתחילה ב"עולם התיקון". מקומו שם — ותמיד היה שם. אבל בעל התשובה עשה משהו אחר לחלוטין. הוא ידע את "עולם התוהו" מבפנים, חש את שבריו, ובכל זאת — בחר לעלות. עשה תנועה פעילה, מלאה, אל המציאות המתוקנת. ובכך הוא ממתיק דינים ומעלה ניצוצות ממקומות שהצדיק לא נגע בהם מעולם.

סיום: הגאולה כמעבר עולמי מה שקורה ביחיד בתשובתו — הוא הדגם למה שיקרה לעולם כולו בגאולה. הנביא ישעיהו אומר: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" — לא "מתקן" את השמים והארץ הקיימים. בורא חדשים. הגאולה אינה שיפוץ של העולם הזה עם כישלונותיו — היא המעבר של המציאות כולה אל ה"גרסה" המתוקנת שהקב"ה כבר הכין. ותשובתו של כל אחד מאיתנו — כל יהודי שמחליט לעלות, לחזור, לבחור מחדש — היא צעד בדרך לשם. המעבר האישי מ"עולם א'" ל"עולם ב'" הוא הכנה ודגם לגאולה הכוללת, שבה יעבור העולם כולו.