בענין וישאם על כנפי נשרים
בענין "ואשא אתכם על כנפי נשרים"
פתיחה – קושיא על פתגם שומעים אנו לעתים את הפתגם: "נשרים אינם עפים עם יונים." יפה נשמע, גאה ועוקצני – אבל עמוד ובדוק: הנשר אינו בוחר שלא לעוף עם היונה. הוא נולד נשר. אין לו שום זכות על גובה פרישת כנפיו, שכן אינסטינקט הוא ולא בחירה. אם כן, כי תנסח כך, מה אתה משבח? את הטבע? את ה-DNA? מה ערכה של גדלות שנכפתה? ומכאן נולדת הקושיא האמיתית: האם ישנם בעבודת ה' שני "מינים" קבועים – הנשרים שנולדו גדולים, ושאר הבריות שנולדו יונים? הרי יסוד הבחירה החפשית, שעליו עומד הרמב"ם כולו, שולל זאת מכל וכל.
ביאור – האדם נולד 'בר שינוי' כתב הרמב"ם בהלכות דעות: "מי שדעותיו בינוניות... חכמים הראשונים ציוו שיהא אדם שם דעותיו... ויתרחק מן הקצה האחד." ובהלכות תשובה הרחיב: "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו... אל יאמר אדם שאי אפשר לו לעזוב מעשיו הרעים... לפי שכל אדם ראוי לו שיהיה רשע או צדיק." כלומר: לא נשר ולא יונה מלידה. האדם נולד כ"בר שינוי" – וזה עצמו גדולתו על שאר הברואים. הנשר הממשי כלוא בטבעו; האדם – פתוח לכל הכיוונים. וכיון שהוא פתוח לכל הכיוונים, כתב הרמב"ם בהלכות דעות שהאדם "נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו," ולכן "חובה על האדם לדבוק בחכמים." הווה אומר: אם האדם אינו קבוע, הרי הוא מוכרח להיות מושפע. השאלה היחידה היא: ממה?
העמקה – היונה השוכחת שיש לה כנפיים כאן נכנסת החסידות ואומרת דבר חד: בתניא מבאר אדמו"ר הזקן שהבינוני – הוא רובנו – אינו חסר מהות טובה, אלא שהנפש הבהמית תופסת את מרחב מוחיו ולבו ברגעים של שגרה. הוא שוכח. הוא מתרכז ב"פירורים" – בדאגות הפרנסה, בלחץ היומיומי, בקטנות – ומאבד את הכרת גובהה של נשמתו. זהו פשר "קטנות מוחין": לא שאין לו כנפיים, אלא שנשכח ממנו שיש לו. היונה שבמשל – אינה יונה מלידה. היא נשמה שהורגלה בסביבה של יונים עד שהתחילה לחשוב שפירורים הם משתה, ושנחת הארץ היא כל שיש.
חידוש – הפיכת הפתגם על פיו וכאן החידוש: אם נשרים אינם עפים עם יונים כי הם נולדו כך – אין בכך שבח. אבל יונה שבחרה לעוף עם נשרים? זוהי גדולה אמיתית. הגדולה אינה בנתון, אלא בבחירה. כשהאדם – ה"יונה" – מניח את עצמו בסביבה של גדלות: חברים הלומדים, ספרים שמרוממים, התקשרות אמיתית לרבי – משתנה מהותו מן היסוד. לא רק ב"מחשבות" חיצוניות. כתב אדמו"ר הזקן בתניא שהלימוד ובחינת הנפש ממש נשתנות כשהאדם דבוק בנפש עליונה ממנו. "כתובתו" הרוחנית משנה את נפשו עצמה. גורלו הרוחני של האדם אינו ב-DNA שלו. הוא בכתובתו. ב"מיקומו."
נקודה למעשה
שאל את עצמך הלילה שאלה אחת: מי הם ה"נשרים" בחייך הרוחניים? איפה אתה מבלה את שעות הלימוד? עם מי אתה שב מבית הכנסת? אל מי אתה פונה בשעת מבוכה? אם התשובות מטרידות אותך – זו בשורה טובה. כי הרגשת המיצר היא עצמה הנשמה המזכירה לך שיש לה כנפיים. שנה כתובת אחת, קטנה. חבר אחד שמרומם, קביעות אחת של לימוד חסידות, שעה אחת של התקשרות. שאר הנפש תלך בעקבות.
סיום "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי". הקב"ה אינו אומר: "ראיתי שאתם נשרים ולכן נשאתי אתכם." הוא אומר: "נשאתי אתכם." הנשיאה קדמה לכנפיים. כשאתה מציב עצמך במקום הנכון – בסביבה של קדושה, בהתקשרות לרבי, בדביקות – הקב"ה נושא אותך עצמך על כנפי נשרים, ומביא אותך "אליו." ואז, אפילו יונה – פורחת.
Questions and answers
Q: מה הקושיא על הפתגם "נשרים אינם עפים עם יונים"?
הרב לנדאו משיב: בענין "ואשא אתכם על כנפי נשרים" פתיחה – קושיא על פתגם שומעים אנו לעתים את הפתגם: "נשרים אינם עפים עם יונים." יפה נשמע, גאה ועוקצני – אבל עמוד ובדוק: הנשר אינו בוחר שלא לעוף עם היונה. הוא נולד נשר. אין לו שום זכות על גובה פרישת כנפיו, שכן אינסטינקט הוא ולא בחירה. אם כן, כי תנסח כך, מה אתה משבח? את הטבע? את ה-DNA? מה ערכה של גדלות שנכפתה? ומכאן נולדת הקושיא האמיתית: האם ישנם בעבודת ה' שני "מינים" קבועים – הנשרים שנולדו גדולים, ושאר הבריות שנולדו יונים? הרי יסוד הבחירה החפשית, שעליו עומד הרמב"ם כולו, שולל זאת מכל וכל. ביאור – האדם נולד 'בר שינוי' כתב הרמב"ם בהלכות דעות: "מי שדעותיו בינוניות... חכמים הראשונים ציוו שיהא אדם שם דעותיו...
Q: מדוע אין לנשר שום זכות על גובה פרישת כנפיו?
הרב לנדאו משיב: אין לו שום זכות על גובה פרישת כנפיו, שכן אינסטינקט הוא ולא בחירה.
Q: האם ישנם בעבודת ה' שני מינים קבועים, נשרים שנולדו גדולים ויונים?
הרב לנדאו משיב: ומכאן נולדת הקושיא האמיתית: האם ישנם בעבודת ה' שני "מינים" קבועים – הנשרים שנולדו גדולים, ושאר הבריות שנולדו יונים?
Q: כיצד יסוד הבחירה החפשית של הרמב"ם שולל את הרעיון של נשרים ויונים מלידה?
הרב לנדאו משיב: הרי יסוד הבחירה החפשית, שעליו עומד הרמב"ם כולו, שולל זאת מכל וכל.
Q: איך לבדוק מי הם ה"נשרים" בחייך הרוחניים ומה לשנות?
הרב לנדאו משיב: שאל את עצמך הלילה שאלה אחת: מי הם ה"נשרים" בחייך הרוחניים? איפה אתה מבלה את שעות הלימוד? עם מי אתה שב מבית הכנסת? אל מי אתה פונה בשעת מבוכה? אם התשובות מטרידות אותך – זו בשורה טובה. כי הרגשת המיצר היא עצמה הנשמה המזכירה לך שיש לה כנפיים. שנה כתובת אחת, קטנה. חבר אחד שמרומם, קביעות אחת של לימוד חסידות, שעה אחת של התקשרות. שאר הנפש תלך בעקבות. סיום "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי". הקב"ה אינו אומר: "ראיתי שאתם נשרים ולכן נשאתי אתכם." הוא אומר: "נשאתי אתכם." הנשיאה קדמה לכנפיים. כשאתה מציב עצמך במקום הנכון – בסביבה של קדושה, בהתקשרות לרבי, בדביקות – הקב"ה נושא אותך עצמך על כנפי נשרים, ומביא אותך "אליו." ואז, אפילו יונה – פורחת.