בענין השלך על ה' יהבך

השלך עלה׳ יהבך והוא יכלכלך לאיתן לעולם מוט לצדיק (תהלים נ״ה, כ״ג)

פתיחה — הקושיא שבלב יש יונגערמאן שמרגיש את זה טוב. הוא עמל. הוא מתאמץ. הוא אומר לעצמו: "איך דארף ארבעטן אויף בטחון." ויושב ומנסה לשכנע את עצמו שהכל יהיה בסדר — ומרגיש... יותר חרדה. יותר לחץ. הלחץ של "האם אני בוטח מספיק?" וכאן הקושיא שצריכה לעכב אותנו: אם הבטחון הוא התרופה לחרדה — כיצד זה שה"עבודה על הבטחון" מביאה לעתים את האדם לידי מתח גדול יותר? הרי אם המאמץ להגיע לבטחון הוא בעצמו מקור לדאגה, משהו ביסוד הדבר לא מדויק.

יסוד — השלך, לא תאבק דוד המלך אומר: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך." שימו לב למלה: השלך. לא "עמול", לא "התאמץ", לא "בנה". השלך — פועל של שחרור, של הרפיה, של הנחת הנטל. אתה נושא משא כבד, ואתה זורק אותו. בעל חובות הלבבות, בשער הבטחון, מגדיר את הבטחון כ"שקט הנפש" ו"ביטחה בלב" — לשון מנוחה, לא לשון מאמץ. וזהו בדיוק החידוש: בטחון אינו עשייה, אינו מאבק שצריך לנצח בו. בטחון הוא הודאה — הכרה במציאות שכבר קיימת. מי שמנסה "לעבוד קשה על הבטחון" כבר פספס את הנקודה. כי ברגע שאתה נלחם כדי לבטוח — הנחת המוצא שלך היא שהישועה עדיין לא כאן, שצריך לסחוט אותה, להכריח אותה לבוא. וזה עצמו ההיפך מבטחון.

המשל — הכסף כבר בבנק הנה משל פשוט, ויורד לנקודה. יש לך מיליונים בחשבון הבנק. אתה עשיר. אלא שהיום יום ראשון, והבנק סגור. אינך יכול לגעת בכסף היום. השאלה: האם אתה מפחד? האם אתה יושב ומתייסר: "אולי הכסף כבר לא שם? אולי לא יתנו לי?" ודאי שלא. אתה רגוע לחלוטין. אתה יודע — הכסף שלך. הוא שם. זה רק עניין של עיתוי, לא של מציאות. הבנק ייפתח מחר, ואתה תיקח. אין כאן מאמץ רגשי. אין כאן עבודה על אמונה. יש כאן ידיעה פשוטה, ומתוכה — שקט.

הנמשל — השפע כבר ניתן לך כך הוא הדבר ממש ברוחניות. השפע שאתה זקוק לו — הפרנסה, הרפואה, הישועה — כבר נגזר עליך מלמעלה. הקב"ה מחזיק אותו אצלו כפיקדון. הוא שלך. השאלה היחידה היא מתי הוא יתגלה בעולם הזה, בתוך לבוש הטבע. אדמו"ר הזקן, באגרת הקודש, מבאר שצריך האדם לעשות "כלי" — פעולה טבעית קטנה — כדי שהברכה שנגזרה מלמעלה תוכל לחול בה. אבל שימו לב: הפעולה אינה יוצרת את השפע. היא רק פותחת את הצינור לגילויו. השפע עצמו כבר שם. כשאדם מבין זאת, משתנה כל הגישה. אינך צריך להכריח, אינך צריך לפרוץ לבנק ביום ראשון. הפריצה לא תעזור — ורק תזיק. עשה את הפעולה הטבעית הקטנה שהקב"ה מבקש ממך, ואז — נוח. כי השאר אינו בידיך, ואינו צריך להיות.