ויאמר השלך על ה' יהבך

נקודה למעשה

פסוק הפחד שלך — "ליבי חלל בקרבי" — אינו סוף הסיפור. הוא הפתיחה שלו. בפעם הבאה שהחרדה עולה, אל תשפוט את עצמך על שאתה מרגיש. הרגש מותר. השאלה היחידה היא: מה אתה בוחר לעשות בו? אמור בפנימיות: "ריבונו של עולם, אני רועד — ובכל זאת, אני בוחר לזרוק את המשא הזה אליך." זוהי בחירה. לא חד-פעמית — אלא בחירה מתחדשת, בכל יום ובכל שעה. כל פעם שאתה בוחר בבטחון למרות הפחד — זוהי גבורה.

Questions and answers

Q: מה עונה הרב לנדאו למי שמשתדל לבטוח בה' ובכל זאת פוחד, בהקשר של "השלך על ה' יהבך"?

הרב לנדאו משיב: השלך עלה׳ יהבך והוא יכלכלך לאיתן לעולם מוט לצדיק (תהלים נ״ה, כ״ג) פתיחה יונגערמאן, מגיעים אליי ושואלים: "רבי, אני משתדל לבטוח בה', אני אומר את זה, אני מאמין את זה — אבל אני פוחד. אני מוצא את עצמי דואג, לפעמים אפילו חרד. האם זה אומר שהבטחון שלי אינו אמיתי? שמשהו חסר לי?" השאלה הזו עצמה מבטאת טעות שורשית — ואת הטעות הזו צריך לעקור מן השרש.

Q: מה הטעות בחשיבה שבטחון בה' פירושו שלווה ורוגע?

הרב לנדאו משיב: הטעות היא הזו: בני אדם חושבים שבטחון הוא מצב נפשי — מין שלווה פנימית, קרירות דעת, רוגע של הנפש. ומכאן נובעת האשמה העצמית: "אם הייתי באמת בוטח, לא הייתי פוחד." אבל זו ערבוב מושגים. שלווה היא תכונת אופי — מזג, טמפרמנט, נטיית הנפש. יש אנשים שמזגם רגוע ויש שמזגם סוער, ואין בכך שבח ואין בכך גנאי. בטחון, לעומת זאת, אינו תכונה — הוא בחירה. כפי שכותב רבינו בעל חובות הלבבות בשער הבטחון: עיקר הבטחון הוא הכרה והסתמכות — מעשה שכלי ורצוני, ולא חוויה רגשית. ואם כן, הפחד הטבעי אינו סותר את הבטחון, כשם שהחשכה אינה מבטלת את ההחלטה להדליק נר.

Q: מה לומדים מדוד המלך שכתב "לבי חלל בקרבי" וגם "השלך על ה' יהבך"?

הרב לנדאו משיב: מי שמדגים זאת ביותר הוא דוד המלך עצמו. דוד הוא בעל הבטחון הגדול ביותר — מחברם של מאה ושמונה עשר פרקי תהלים המלאים כולם בטחון ואמונה. ובכל זאת, הוא כותב בלא בושה: "לבי חלל בקרבי". לבי חלול — ריק — מרוב פחד ורעד. ובאותו פרק, באותה נשימה, הוא אומר: "השלך על ה' יהבך". זה אינו סתירה — זוהי העבודה. הלב רועד, והפה בוחר. הנפש חרדה, והרצון מפנה אל ה'. הפחד הוא המציאות הרגשית; הבטחון הוא התגובה הרוחנית בתוך אותה מציאות. ויש ללמוד מכאן שיעור גדול: אין פגם ברגש הפחד. הפגם, אם יש, הוא רק בזה — שנושאים את המשא לבד ואינו משליכים אותו.

Q: מה מבאר בעל התניא באגרת הקודש סימן י"א על כאב הלב ועל הבטחון?

הרב לנדאו משיב: רבנו הזקן בעל התניא מבהיר בסימן י"א של אגרת הקודש את הדבר הזה בדיוק: הצר וכאב הלב — שהוא בחלל השמאלי — אינו סותר את הבטחון השורה בשכל ובמוח. שני אלה יכולים ויש שצריכים לדור בכפיפה אחת. מה שנדרש מן האדם אינו ביטול הרגש, אלא אי-הסחפות אחריו לגמרי — לא לתת לפחד לנהל את הבחירה. זהו החידוש: בטחון אינו היעדר פחד — הוא האומץ לבטוח בה' דווקא תוך כדי הפחד.

Q: מה לעשות בפעם הבאה שהחרדה עולה, לפי הרב לנדאו?

הרב לנדאו משיב: פסוק הפחד שלך — "ליבי חלל בקרבי" — אינו סוף הסיפור. הוא הפתיחה שלו. בפעם הבאה שהחרדה עולה, אל תשפוט את עצמך על שאתה מרגיש. הרגש מותר. השאלה היחידה היא: מה אתה בוחר לעשות בו? אמור בפנימיות: "ריבונו של עולם, אני רועד — ובכל זאת, אני בוחר לזרוק את המשא הזה אליך." זוהי בחירה. לא חד-פעמית — אלא בחירה מתחדשת, בכל יום ובכל שעה. כל פעם שאתה בוחר בבטחון למרות הפחד — זוהי גבורה.