בענין להמציא את עצמך

לא בשמים הוא וגו' (דברים ל׳, י״ב)

פתיחה — הקושיא שבחיים יש אברך שיושב מולך ואומר: "אני עוד לא מצאתי את עצמי." אתה שומע את הדברים ומרגיש את הכובד שבהם. לא טענה, לא תלונה — כאב אמיתי. ובאמת, הסביבה כולה מחזקת את הרגשתו: "תחפש את עצמך, תגלה מי אתה באמת, האני האמיתי שלך מחכה לך איפשהו." אבל כאן יש לשאול: האם זוהי דרך התורה? האם נצטווינו לצאת למסע חיפוש פנימי אחר עצמיות גנוזה? ומה אומרת התורה עצמה על הדרך?

ביאור הפסוק — הדבר קרוב מאד הפסוק אומר: "לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו." הפשט מדבר על התורה והמצוות — שאינן רחוקות ומופשטות. אבל לשון הפסוק רחבה יותר: ה"דבר" — השליחות שלך, החיים שלך, האדם שאתה נועדת להיות — אינו מוסתר בשמים, אינו קבור עמוק בתת-מודע, אינו ממתין לרגע של הארה מיסטית. הוא כאן. בפיך. בלבבך. בעשייתך. ובספר לקוטי תורה, על פסוק זה, מבואר שהענין הוא לא רק שהדרך אפשרית, אלא שהכלים נמצאים ממש בידיך — המחשבה, הדיבור, המעשה. זו אינה הבטחת נחמה. זהו תיאור מציאותי של מבנה הנפש.

החידוש המרכזי — אין מה למצוא, יש מה להמציא וכאן עומד החידוש: אתה לא "אוצר קבור". אין גרסה מוכנה ומושלמת שלך שממתינה לגילוי. העצמיות האמיתית שלך אינה עובדה נסתרת שצריך לחפור אליה — היא בנייה מתמשכת. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שכל אדם "רשות נתונה לו" — הוא בעל היכולת להיות צדיק, הוא בעל ההרשאה לברוא את עצמו מחדש. לא לגלות — לברוא. וכך מבאר אדמו"ר הזקן בתניא: שלושת הלבושים — מחשבה, דיבור ומעשה — אינם רק כלים להביע את מה שכבר נמצא בפנים. הם כלי הבניין עצמם. כשאתה לומד — אתה בונה. כשאתה מדבר דבר שבקדושה — אתה מעצב. כשאתה עושה מצווה — אתה ממציא את עצמך, כלשון הפסוק: "לעשותו".

הערה — הסרת ה"אני" המזויף אבל כאן יש להבהיר: "להמציא את עצמך" אין פירושו בריאה יש מאין. יש חומר גלם — הניצוץ האלוקי שבך, השורש שנקבע בשמים — אבל עליו נצטברו שכבות: דמיונות שוא, תמונת עצמי שבורה, תפיסות מוטעות שספגת מהסביבה ומהניסיון. בתניא מדובר על ה"דמיונות" וה"הרגלים" כגורמים שמכסים על האמת הפנימית. העבודה אינה לחפור אחרי האמת — היא לקלף את השקרים. לפרוק את תמונת העצמי השבורה שנדבקה בך. כשמסירים את אלה, לא "מוצאים" — בונים. כי עדיין נדרשת עבודה, עדיין נדרשת בחירה, עדיין נדרש ה"לעשותו".

סיום — עבודת הבניין אז הנה הפניה: הפסק לחפש. התחל לבנות. לא מחר, לא אחרי שתתברר לך ה"שליחות" שלך בשלמות. עכשיו. כל מחשבה של תורה — אבן. כל דיבור של אמת — אבן. כל מעשה של מצווה — אבן. אתה לא מחכה לגלות מי אתה. אתה יוצר מי אתה — כל יום, כל שעה, "בפיך ובלבבך לעשותו". וכשתסתכל אחורה, תראה שלא מצאת את עצמך. עשית משהו טוב יותר בהרבה — המצאת את האדם שהקב"ה תמיד רצה שתהיה.