בענין המלכה ולא וידוי בראש השנה
פתיחה פוסק השולחן ערוך בפשטות: "יש נוהגין שלא לאכול אגוזים בראש השנה, לפי שהאגוז בגימטריא חטא." עד כאן הדין. אבל עמוד רגע — מה פשר הדבר באמת? כי אם בא היום לעורר לתשובה, לחשבון, להתבוננות בחטאי השנה שעברה — מדוע נרחיק דווקא את מה שמזכיר חטא? הרי דוקא היה ראוי להמשיך כאן, לחשוב, להתעורר? השאלה חדה יותר מכפי שנראית. ובה תלויה כל הבנת עבודת היום.
המשל שמגלה הכל נדמה בנפשנו: הוזמנת להכתרת מלך. אולם ההיכל מואר, השרים לבושים הדרם, הציבור כולו עומד על רגליו, המוזיקה מתחילה — ובאותו רגע אתה מתקרב אל המלך ואומר לו: "אדוני המלך, תזכור לפני כמה שנים, כשבגדתי בך? רציתי לחזור ולדבר על זה..." אין כינוי לדבר הזה. לא רק שהוא אינו הולם — הוא ממש הפיכת היום על פניו. ביום ההכתרה, המלך אינו רוצה לשמוע וידוי. הוא רוצה לשמוע קול אחד ויחיד: "יחי המלך!" נאמנות. נוכחות. לב שלם הפונה אליו בשמחה.
הנמשל: מה עבודתנו בראש השנה ראש השנה הוא יום ההכתרה של מלך מלכי המלכים, הקב"ה. אמרו חז"ל במפורש: "אמר הקב"ה, אמרו לפני מלכויות — כדי שתמליכוני עליכם." זו העבודה. לא חשבון עצמי, לא וידוי פרטי, לא עיסוק בחסרונות ובכישלונות — אלא המלכה. הצטרפות אל מקהלת הבריאה כולה וקריאה בקול: "ה' ימלוך לעולם ועד." ולא בכדי סדר התפילות מעיד על כך בעצמו: מלכויות — קודמות לזכרונות ולשופרות. ראשית כל — ההכרה במלך. כל השאר בא אחריו. וכאן מתפרש המנהג של האגוז בצורה חדשה לגמרי. אין זו אמונה תפלה ואין זו סגולה. זוהי הדרכה מהותית בעבודת היום: אל תביא אפילו רמז, אפילו צל של מחשבה, אפילו ניצוץ קטן של עיסוק בחטא — ביום הזה. לא כי החטא אינו חשוב. אלא כי ביום הכתרה, הסחת הדעת לחטא היא עצמה ההיסח הדעת הגדול ביותר מהעבודה היחידה שנדרשת: המלכת המלך.
הערה בשם הבעל שם טוב כאן נכנסת נקודה עמוקה מיסוד משנת הבעל שם טוב כפי שמביאה רבנו הזקן בתניא: יש להישמר מעצבות, אפילו עצבות הבאה מחמת עבירות — כי היא מונעת לגמרי את עבודת ה'. ודוקא בראש השנה נוגעת האזהרה הזו ביותר. כי הנה, יהודי ירא שמים, עם לב ישר — כמה טבעי הוא שיבוא ליום הדין ויחוש: "עכשיו הוא הזמן לחשבון, עכשיו ראוי לבכות על חטאי..." ועצם הדבר הזה, ככל שמקורו טהור, אם הוא מושך אותך אל העיסוק העצמי, אל הקטנות, אל ה"אני" ומה שחטא — הריהו ממש ההפך מביטול ושמחה שהם הכלים להכתיר את המלך בלב שלם. ביום הדין, נחמיה אמר לעם: "אל תתאבלו ואל תבכו... כי חדוות ה' היא מעוזכם." לא כי הכל בסדר, אלא כי זה לא הזמן. הזמן הוא לשמחה של קבלת עול, לביטול בפני גדלות המלך.
נקודה למעשה
חשבון הנפש הפרטי — יגיע. יום הכיפורים בא אחרי ראש השנה, ואז תהיה שעתו הגדולה של הוידוי. אבל ראש השנה אינו "יום הכיפורים קטן". הוא יום אחר לגמרי. הוא יום ההמלכה. לכן — כשאתה יושב בליל ראש השנה, כשאתה עומד בתפילה, כשאתה תוקע או שומע תקיעת שופר — אל תמשוך את עצמך אחורה. אל תתחיל את חשבון השנה שעברה עכשיו. תן לעצמך להיות שם, כולך, בפני המלך. הכתיר אותו. הכרז על נאמנותך. זוהי התשובה של ראש השנה — לא וידוי פרטי, אלא השבת המלוכה ליוצרה. כי ביום הכתרה, "יחי המלך!" — זהו הכל.
Questions and answers
Q: מדוע נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה?
הרב לנדאו משיב: פתיחה פוסק השולחן ערוך בפשטות: "יש נוהגין שלא לאכול אגוזים בראש השנה, לפי שהאגוז בגימטריא חטא." עד כאן הדין. אבל עמוד רגע — מה פשר הדבר באמת? כי אם בא היום לעורר לתשובה, לחשבון, להתבוננות בחטאי השנה שעברה — מדוע נרחיק דווקא את מה שמזכיר חטא? הרי דוקא היה ראוי להמשיך כאן, לחשוב, להתעורר? השאלה חדה יותר מכפי שנראית. ובה תלויה כל הבנת עבודת היום. המשל שמגלה הכל נדמה בנפשנו: הוזמנת להכתרת מלך. אולם ההיכל מואר, השרים לבושים הדרם, הציבור כולו עומד על רגליו, המוזיקה מתחילה — ובאותו רגע אתה מתקרב אל המלך ואומר לו: "אדוני המלך, תזכור לפני כמה שנים, כשבגדתי בך? רציתי לחזור ולדבר על זה..." אין כינוי לדבר הזה. לא רק שהוא אינו הולם — הוא ממש הפיכת היום על פניו.
Q: אם ראש השנה בא לעורר לתשובה, מדוע מרחיקים דווקא את מה שמזכיר חטא?
הרב לנדאו משיב: כי אם בא היום לעורר לתשובה, לחשבון, להתבוננות בחטאי השנה שעברה — מדוע נרחיק דווקא את מה שמזכיר חטא?
Q: מה מלמד המשל של מי שמזכיר למלך את בגידתו בשעת ההכתרה?
הרב לנדאו משיב: אולם ההיכל מואר, השרים לבושים הדרם, הציבור כולו עומד על רגליו, המוזיקה מתחילה — ובאותו רגע אתה מתקרב אל המלך ואומר לו: "אדוני המלך, תזכור לפני כמה שנים, כשבגדתי בך?
Q: מה עבודתנו בראש השנה, יום ההכתרה של מלך מלכי המלכים?
הרב לנדאו משיב: הנמשל: מה עבודתנו בראש השנה ראש השנה הוא יום ההכתרה של מלך מלכי המלכים, הקב"ה.
Q: אם ראש השנה אינו "יום כיפורים קטן", במה צריך לעסוק בו למעשה?
הרב לנדאו משיב: חשבון הנפש הפרטי — יגיע. יום הכיפורים בא אחרי ראש השנה, ואז תהיה שעתו הגדולה של הוידוי. אבל ראש השנה אינו "יום הכיפורים קטן". הוא יום אחר לגמרי. הוא יום ההמלכה. לכן — כשאתה יושב בליל ראש השנה, כשאתה עומד בתפילה, כשאתה תוקע או שומע תקיעת שופר — אל תמשוך את עצמך אחורה. אל תתחיל את חשבון השנה שעברה עכשיו. תן לעצמך להיות שם, כולך, בפני המלך. הכתיר אותו. הכרז על נאמנותך. זוהי התשובה של ראש השנה — לא וידוי פרטי, אלא השבת המלוכה ליוצרה. כי ביום הכתרה, "יחי המלך!" — זהו הכל.