בענין מים עמוקים עצה בלב איש

נקודה למעשה

כשאתה יושב מול משפיע, שנה את השאלה. לא: "מה עלי לעשות?" — אלא: "מה כבר יודעת נשמתי, שאני עצמי עדיין לא שמעתי?" העצה שאתה מחפש אינה אצלו. היא בלבך. הוא שם כדי לעזור לך להסיר את מה שמכסה אותה — הפחד, הבלבול, הבושה — כדי שהמים העמוקים יוכלו לעלות. "אדם כי יקריב מכם" — פירשו חסידים: הקרבן חייב לבוא מכם, מבפנים. עבודה שאינה עולה מן הפנים, אינה עבודה אמיתית, גם אם היא מדויקת ומסודרת מבחוץ.

סיום אינך שבור. אינך כלי ריק הממתין שמישהו יצקו לתוכו תוכן. אתה "נר ה' נשמת אדם" — נר שיש בו שמן, יש בו פתילה, וכל שחסר הוא אותה ידיעה: שניתן להדליקו. המשפיע הטוב אינו נר שמדליק נרות אחרים בלהב שלו. הוא האיש שמקרב את הנר שלך מספיק, עד שהאש שלך מתחילה לאחוז מאליה. "מים עמוקים עצה בלב איש" — הם שם. עמוק, אמנם, אך שם.

נקודה למעשה לפני שיחתך הבאה עם משפיע — שב רגע לפני. שאל את עצמך: מה אני כבר יודע בתוך ליבי, ואני מפחד להגיד בקול? כתוב זאת. ואז לך לשיחה — לא לקבל תשובה, אלא לבדוק אם היית צודק.

Questions and answers

Q: מה מלמד הפסוק 'מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה' על הטעות של אברך ההולך למשפיע?

הרב לנדאו משיב: מים עמקים עצה בלבאיש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ׳, ה׳) פתיחה יש טעות שכיחה, ואברך ישר לב עלול ליפול בה בלא שירגיש: כשהוא הולך למשפיע, הוא הולך בתחושה שהוא כלי שבור. שמשהו בו אינו תקין, ותפקידו של המשפיע הוא לתקן, לצקת, להוסיף — להפוך אותו לאדם אחר. ותחת תפיסה זו, כל שיחה עם משפיע מחזקת את התלות ולא את האדם. יוצא משם בתחושה שמשהו ניתן לו מבחוץ, אך ברגע שיצא מן החדר — הולך עמו הריקנות. אך הרי לא כן הדבר. ביאור הפסוק אמר שלמה המלך: "מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". הבט בדיוק בלשון הפסוק. עצה בלב איש — לא: עצה שתינתן לאיש, לא: עצה שאיש יביא לו מן השוק. אלא: בלב איש. כבר שם. כבר טמונה. כבר קיימת.

Q: מה לא נכון בגישה שתפקיד המשפיע הוא לתקן את האדם ולהפוך אותו לאדם אחר?

הרב לנדאו משיב: שמשהו בו אינו תקין, ותפקידו של המשפיע הוא לתקן, לצקת, להוסיף — להפוך אותו לאדם אחר.

Q: מדוע שיחה עם משפיע מתוך תחושה של 'כלי שבור' מחזקת את התלות ולא את האדם?

הרב לנדאו משיב: ותחת תפיסה זו, כל שיחה עם משפיע מחזקת את התלות ולא את האדם.

Q: למה אדם יוצא משיחה עם משפיע ומרגיש ריקנות ברגע שהוא יוצא מהחדר?

הרב לנדאו משיב: יוצא משם בתחושה שמשהו ניתן לו מבחוץ, אך ברגע שיצא מן החדר — הולך עמו הריקנות.

Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?

הרב לנדאו משיב: כשאתה יושב מול משפיע, שנה את השאלה. לא: "מה עלי לעשות?" — אלא: "מה כבר יודעת נשמתי, שאני עצמי עדיין לא שמעתי?" העצה שאתה מחפש אינה אצלו. היא בלבך. הוא שם כדי לעזור לך להסיר את מה שמכסה אותה — הפחד, הבלבול, הבושה — כדי שהמים העמוקים יוכלו לעלות. "אדם כי יקריב מכם" — פירשו חסידים: הקרבן חייב לבוא מכם, מבפנים. עבודה שאינה עולה מן הפנים, אינה עבודה אמיתית, גם אם היא מדויקת ומסודרת מבחוץ. סיום אינך שבור. אינך כלי ריק הממתין שמישהו יצקו לתוכו תוכן. אתה "נר ה' נשמת אדם" — נר שיש בו שמן, יש בו פתילה, וכל שחסר הוא אותה ידיעה: שניתן להדליקו. המשפיע הטוב אינו נר שמדליק נרות אחרים בלהב שלו. הוא האיש שמקרב את הנר שלך מספיק, עד שהאש שלך מתחילה לאחוז מאליה.