בענין אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו

נקודה למעשה

— לעצור לפני הידיעה הזו מחייבת עצירה מעשית אחת, פשוטה אבל לא קלה. לפני שאומרים לחבר "פשוט תתגבר", לפני שחושבים "למה זה כל כך קשה לו", ואפילו לפני שנותנים עצה בטוב לב — יש לשאול את עצמנו שאלה אחת: "האם הדבר הזה קל לי מפני שהוא אובייקטיבית קל, או מפני שהוא כח מיוחד שהקב"ה חנן אותי בו?" אם נתרגל לעצור ולשאול, נגלה לא פעם שמה שחשבנו "נורמלי" — הוא למעשה מתנה. ומה שחשבנו "חוסר" אצל חברנו — הוא שדה הקרב שלו, המקום שבו הוא עמל ובונה ונאבק, ואדרבה, שם הוא פוגש את הקב"ה.

סיום — יסוד אהבת ישראל כשמבינים שקושיו של חברך הוא "מקומו" — שליחותו ועבודתו הפרטית — הדין מתהפך לרחמנות ואהבה. לא כי "מוחלים" לו, אלא כי רואים אמת: הוא אינו נחות ממך, הוא פשוט עובד שדה אחר, לא פחות קדוש. זהו יסוד שנונא של "לדון לכף זכות" — לא עצימת עיניים, אלא ראיית עמוקה יותר. ולפי זה מובן מדוע שנינו "אל תדין" ולא "אל תגנה": כי הבעיה אינה בפה, אלא בעיניים.

Questions and answers

Q: מהו בדיוק "מקומו" של החבר במשנה "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"?

הרב לנדאו משיב: פתיחה שנינו במשנה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." פשוטו של מאמר — אל תשפוט אדם לפני שתעמוד בנסיבותיו. אמנם, יש לעיין: מהו בדיוק "מקומו" של החבר? ומהו ה"הגעה" אל אותו מקום? וכי בידי אדם להגיע למקום נפשו של זולתו? דוקא בשאלה זו נעוץ יסוד שנוגע לכל אחד מאתנו — יהוי בו רב בעסקים ובמשפחה, אם בן ישיבה ואם בעל הבית — בכל מקום שבו עומד אדם מול חברו וחושב, ולו גם בלחש: "אינני מבין מה הקושי — הרי הדבר פשוט כל כך." הערה א׳ — נקודת הכשל: החוזק שאינו נראה דע לך, יונגערמאן, שאדם אינו שופט את חברו מתוך רוע לב. רוב הדינים נובעים לא מגסות הרוח, אלא מנקודת החוזק. כיצד?

Q: מה פשוטו של מאמר "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"?

הרב לנדאו משיב: פתיחה שנינו במשנה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." פשוטו של מאמר — אל תשפוט אדם לפני שתעמוד בנסיבותיו.

Q: מדוע אדם חושב על חברו "אינני מבין מה הקושי, הרי הדבר פשוט כל כך"?

הרב לנדאו משיב: דוקא בשאלה זו נעוץ יסוד שנוגע לכל אחד מאתנו — יהוי בו רב בעסקים ובמשפחה, אם בן ישיבה ואם בעל הבית — בכל מקום שבו עומד אדם מול חברו וחושב, ולו גם בלחש: "אינני מבין מה הקושי — הרי הדבר פשוט כל כך." הערה א׳ — נקודת הכשל: החוזק שאינו נראה דע לך, יונגערמאן, שאדם אינו שופט את חברו מתוך רוע לב.

Q: למה כח נפשי שהוא אצל אדם בחינת "טבע" חדל להיות מורגש ככח?

הרב לנדאו משיב: כשכח נפשי מסויים הוא ממש בחינת "טבע" אצל אדם — כגון משמעת עצמית, או סבלנות, או מדת הביטחון — אותו כח חדל להיות מורגש ככח.

Q: מה לשאול את עצמנו לפני שאומרים לחבר "פשוט תתגבר"?

הרב לנדאו משיב: — לעצור לפני הידיעה הזו מחייבת עצירה מעשית אחת, פשוטה אבל לא קלה. לפני שאומרים לחבר "פשוט תתגבר", לפני שחושבים "למה זה כל כך קשה לו", ואפילו לפני שנותנים עצה בטוב לב — יש לשאול את עצמנו שאלה אחת: "האם הדבר הזה קל לי מפני שהוא אובייקטיבית קל, או מפני שהוא כח מיוחד שהקב"ה חנן אותי בו?" אם נתרגל לעצור ולשאול, נגלה לא פעם שמה שחשבנו "נורמלי" — הוא למעשה מתנה. ומה שחשבנו "חוסר" אצל חברנו — הוא שדה הקרב שלו, המקום שבו הוא עמל ובונה ונאבק, ואדרבה, שם הוא פוגש את הקב"ה. סיום — יסוד אהבת ישראל כשמבינים שקושיו של חברך הוא "מקומו" — שליחותו ועבודתו הפרטית — הדין מתהפך לרחמנות ואהבה. לא כי "מוחלים" לו, אלא כי רואים אמת: הוא אינו נחות ממך, הוא פשוט עובד שדה אחר, לא פחות קדוש.