בענין אל תען כסיל כאולתו

נקודה למעשה

הדרך של הנפש האלוקית אינה לנצח — אלא לצאת לחירות. "אל תען כסיל כאולתו" אינה הוראה של חולשה וכניעה. היא הכרזת עצמאות. אמירה ברורה: אני לא משחק את המשחק הזה. לא מפני שאיני יודע להגיב, אלא מפני שענייני גדולים יותר. שמעון בן רבן גמליאל אמר: "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". השתיקה כאן אינה ריקנות — היא מלאה. מלאה באהבת ה', בלימוד, בחיות אמיתית. זוהי הגבורה דקדושה: לדעת מה עיקר ומה טפל, ולבחור בעיקר.

נקודה למעשה בפעם הבאה שמשהו — מבחוץ או מבפנים — יזמין אותך לוויכוח: עצור שניה אחת לפני שאתה מגיב. שאל את עצמך: האם התשובה שלי תקרב אותי לה', או תרחיק אותי? אם התשובה היא השניה — הנח את זה. לא נשאר, לא עונה, לא מסביר. פשוט — הולך. וכל כוח הנפש שחסכת — תשקיע אותו ישר בתורה ובתפילה. זה כל החשבון.

Questions and answers

Q: מה פירוש הפסוק "אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה"?

הרב לנדאו משיב: אלתען כסיל כאולתו פןתשוהלו גםאתה (משלי כ״ו, ד׳) פתיחה: הקושיה כתוב במשלי: "אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה". והדבר טעון ביאור: הרי המענה לכסיל עשוי להיות מדויק ואמיתי לגמרי, דברי חכמה ובינה — ואם כן, מדוע עצם המענה, לא תוכנו, הוא המשווה את האדם לכסיל? מה עומק הירידה הרוחנית הכרוכה בעצם ה"מענה"? ביאור: מי הוא הכסיל ומה הוא המענה ה"כסיל" אינו רק אדם קשהדעת. בלשון חז"ל, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". כל ביטוי של שטות — בין מאדם מבחוץ ובין מקולות הנפש הבהמית שמבפנים — הוא גילוי של "אולת", שורשו בקליפה. הנפש הבהמית, כמבואר בתניא, מולידה מחשבות וקולות שמשכנעים את האדם לרדת, לוותר, להתעסק. וה"מענה" — עצם ההתייחסות, ההיגררות, הדיון — הוא כבר הירידה בפועל.

Q: מדוע עצם המענה לכסיל משווה את האדם אליו, גם כשהתשובה אמיתית?

הרב לנדאו משיב: והדבר טעון ביאור: הרי המענה לכסיל עשוי להיות מדויק ואמיתי לגמרי, דברי חכמה ובינה — ואם כן, מדוע עצם המענה, לא תוכנו, הוא המשווה את האדם לכסיל?

Q: מיהו ה"כסיל" שעליו מדבר הפסוק?

הרב לנדאו משיב: ביאור: מי הוא הכסיל ומה הוא המענה ה"כסיל" אינו רק אדם קשהדעת.

Q: מה אמרו חז"ל על הסיבה שאדם חוטא?

הרב לנדאו משיב: בלשון חז"ל, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".

Q: מדוע הימנעות ממענה לכסיל היא הכרזת עצמאות ולא חולשה?

הרב לנדאו משיב: הדרך של הנפש האלוקית אינה לנצח — אלא לצאת לחירות. "אל תען כסיל כאולתו" אינה הוראה של חולשה וכניעה. היא הכרזת עצמאות. אמירה ברורה: אני לא משחק את המשחק הזה. לא מפני שאיני יודע להגיב, אלא מפני שענייני גדולים יותר. שמעון בן רבן גמליאל אמר: "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". השתיקה כאן אינה ריקנות — היא מלאה. מלאה באהבת ה', בלימוד, בחיות אמיתית. זוהי הגבורה דקדושה: לדעת מה עיקר ומה טפל, ולבחור בעיקר. נקודה למעשה בפעם הבאה שמשהו — מבחוץ או מבפנים — יזמין אותך לוויכוח: עצור שניה אחת לפני שאתה מגיב. שאל את עצמך: האם התשובה שלי תקרב אותי לה', או תרחיק אותי? אם התשובה היא השניה — הנח את זה. לא נשאר, לא עונה, לא מסביר. פשוט — הולך. וכל כוח הנפש שחסכת — תשקיע אותו ישר בתורה ובתפילה.