בענין מחיקת העבר ופתיחת דף חדש

כלחטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו וגו' (יחזקאל ל״ג, ט״ז)

פתיחה מעשה שהיה: זוג בא לפני רב אחד בבקשת גט. שאל הרב: מה המריבה? ענה הבעל: סיפרתי לאשתי על מה שעשיתי לפני שנישאנו. אמר לו הרב: אכן, כדאי שתתגרש. לא בגלל מה שעשית — אלא בגלל שסיפרת. תמה הלב: וכי מה רע עשה? הלא ביקש קירבה, ביקש כנות, ביקש לפתוח לבו לפני האשה הקרובה אליו מכל אדם. ומדוע נענש דוקא על הוידוי? אלא שכאן הוא ל שורש עמוק, עמוק הרבה יותר מ"שלום בית" ומ"טקטיקה זוגית". וכדי להבינו, צריך להתחיל מן הסוף.

יסוד א׳ — אינו עסקה, אינו עסקך לכתחילה, פשוט: אין לאשה עסק בחטאיו שלפני הנישואין. לא כי יש מה להסתיר, אלא כי אין מה לגלות. מה שסיפר לה לא הוסיף קירבה — זרע ספק, זרע עלבון, זרע ארס דק ועמוק שאין לו תרופה קלה. "לפתוח תיבת פנדורה" — כלשון חכמים בענין פתיחת שאלות שאין להן תשובה — זה לא כנות, זה הרס. אך עד כאן, הדיון הוא בגדר שלום בית ושיקול דעת. הנמשל העמוק טמון במקום אחר.

יסוד ב׳ — פגר מת בתוך קודש הקדשים הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שהשב בתשובה שלמה צריך לשנות שמו, כלומר — הוא נעשה אדם אחר. ויותר מזה: "כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו" — לשון יחזקאל הנביא. לא רק שלא ייענש, אלא שאינם נזכרים עוד. העבר נעקר מן המציאות. ובאגרת התשובה מבאר האדמו"ר הזקן: העצבות על חטאים שעבר זמנם היא עצמה מן היצר הרע, שמנסה לשכנע את האדם שהוא עדיין "אותו אדם". אך זו שקר. מי שעשה תשובה ועברה כיפור — נמחק עוונו. הוא בריה חדשה. ומכאן הנקודה החדה: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו מחק את החטא, מה פירוש להחזירו אל המציאות? זה "להחיות מתים" — להכניס חזרה למציאות מה שהשמים טרחו לעקור ממנה. והנה — הבית היהודי הוא מקדש מעט. הקשר שבין איש לאשתו הוא קודש הקדשים שלו. כשם שהכהן הגדול ביום הכיפורים אינו נכנס לקודש הקדשים בבגדי זהב — שמא יזכיר את חטא העגל — כך אין להכניס "זכרון חטא" אל פנים הבית. לא כי יש בושה. אלא כי המקום קדוש, ואינו מקום לפגר מת של עבר שכבר אין לו קיום. הגילוי, אם כן, אינו "כנות" — הוא כפירה. כפירה בכוחה של התשובה, כפירה בכוחו של יום הכיפורים, כפירה בכך שה' אמר: "מחיתי כעב פשעיך".

הנמשל — לאחר יום כיפור, בינך לבין עצמך והנה עתה, יהודי יקר, הגענו אל הלב. כמה פעמים עמדת לאחר יום כיפור — נקי, מתוקן, שטוף — ושאלת את עצמך: "אבל מה עם מה שעשיתי? אבל איך אפשר שנמחק כל כך מהר?" הקב"ה שומע את השאלה ומשיב: אני מחקתי אותו. מדוע אתה מחזירו? זוהי הנקודה שבאגרת התשובה: לחזור ולהתעסק בחטאים שנמחקו — זה אינו עסקך עוד. לא עסקה של אשתך, ולא עסקך שלך. הקב"ה אמר "לא תזכרנה לו" — גם לו. גם האדם עצמו נדרש לקבל את המחיקה ולחיות ממנה קדימה. מה שנקרא בימינו "שקיפות" ו"פתיחות מלאה" — לפעמים אינו אלא מסכה יפה לחוסר אמונה. אמונה שה' יכול למחוק. אמונה שהתשובה פועלת באמת. הבעיה אינה "הסתרת העבר" — הבעיה היא חוסר האמונה שהעבר כבר אינו.