בענין לכן גלה עמי מבלי דעת

לכן גלה עמי מבלידעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא (ישעיהו ה׳, י״ג)

פתיחה "לכן גלה עמי מבלי דעת." קשה לכאורה: הלא הגלות היא עונש, מצב של שעבוד פיזי, ממשי — אויבים, חרב, ארץ נכר. מה ענין ה"דעת" לכאן? היה לו לכתוב: "גלה עמי מפני חטאיו", או "מפני עזבם את תורתי". מה מוסיפה המילה "מבלי דעת"? אלא, שהכתוב בא ללמדנו שהגלות האמיתית אינה ה"כלא" שמבחוץ. הגלות העמוקה — זו הגלות שמבפנים.

ביאור שני סוגי שעבוד יש: האחד — שעבוד הגוף. בית האסורים, הכבלים, החומות. זה כואב, אבל אינו העיקר. כי הרי ראינו יהודים שגופם היה כלוא ונפשם — פרוחה. שרו בליל הסדר של שנות השואה, וחגגו בית דין עם ניגון שמחה. הגוף נכבש, אבל הנשמה לא נכנעה. השני — שעבוד הדעת. מצב שבו אין חומות מבחוץ, אך האדם כלוא בתוך מחשבותיו, הרגליו, פחדיו. ולזה קורא הנביא: "מבלי דעת". לא מבלי חירות — מבלי דעת. חסרה לו ההכרה שהוא חופשי. הלשון מדויקת למאד. ה"גלות" האמיתית היא מצב של העדר דעת, לא העדר חופש. כי החופש — ישנו. הוא ניתן. הוא טבוע בנפש. רק הדעת שנשכחה.

הרחבה — גלות הדעת יש מצב אחד שהוא עמוק מכל גלות אחרת: כשאדם חדל להילחם. כשהוא מקבל את הכבלים ומכנה אותם "חיים". קורא לשעבוד "בגרות", קורא לויתור "ריאליות". זה הפונקט המדויק ביותר של הגלות — ההשלמה עם השעבוד. יש בתורה דין מופלא: עבד עברי שאינו רוצה לצאת לחירות, שאוהב את אדוניו ואת חייו בבית העבד — רוצעים את אוזנו. החסידות מסבירה: אוזן ששמעה בסיני "כי לי בני ישראל עבדים" — ואח"כ הסכימה לשעבוד, לאהוב את מציאות הקטנות — אוזן זו צריכה תיקון. כך האדם שאומר: "זה החיים. ככה זה. אין לי כוח להתחיל מחדש." — הוא לא סובל מחוסר אפשרות. הוא סובל מחוסר דעת. הוא שכח את מעלתו.

הקשר לנפש האלוקית כתב רבינו הזקן בתניא: הנפש האלוקית היא "חלק אלוה ממעל ממש". חלק — לא נגזרת, לא השתקפות, לא ניצוץ רחוק — ממש. ובפרק ג שם כתב שנפש זו היא "בת חורין" במהותה, "מסטרא דקדושה". כשיהודי מסתפק בחיים מצומצמים, כשהוא שוכח לשאול על עצמו שאלות גדולות, כשהשגרה סוגרת עליו מכל צד — הוא מכחיש את מהותו. הוא לובש בגדי עבד על נשמה שהיא בת מלכים. וזהו שאומר הנביא: "גלה עמי" — עמי, בעלי הנשמות האלוקיות דווקא, אלה שיש להם כח הכי גדול — הם נכנסו לגלות. ומדוע? "מבלי דעת" — ששכחו מה הם. הבעל שם טוב לימד שאדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת. אם מחשבתו כלואה — כלוא הוא. אם דעתו חופשית — חופשי הוא. זה כל הסוד.