בענין יציאת מצרים מן האדם

נקודה למעשה

בפעם הבאה שתגלה שאתה "כבר יצאת" ממשהו, אבל הוא עדיין מגדיר אותך — שאל את עצמך: האם יצאתי ממנו, או שהוא יצא ממני? הגאולה השלמה אינה כשאתה בורח מהלחץ. היא כשהלחץ שוב אינו יכול לומר לך מי אתה.

Questions and answers

Q: אם ישראל כבר יצאו ממצרים, למה נדרש עוד נס של קריעת ים סוף?

הרב לנדאו משיב: פתיחה יש שאלה פשוטה, וכל פשטותה היא עומקה. יצאו ישראל ממצרים. שברו את כבלי השעבוד. עברו מאפלה לאורה. מה חסר? מה נשאר לגמור? ומדוע נדרש עוד נס של קריעת ים סוף, שהגמרא עצמה אומרת שהוא קשה לפני הקב"ה יותר מיציאת מצרים עצמה? אבל הנה הדבר, חבר יקר. הצרה אינה רק מה שמבחוץ. הצרה היא מה שנשאר בפנים אחרי שהחיצון כבר חלף.

Q: מה ההבדל בין שתי הגאולות שבפרשת בשלח, יציאת מצרים וקריעת ים סוף?

הרב לנדאו משיב: בפרשת בשלח ישנן שתי גאולות, וחשוב להבדיל ביניהן. הגאולה הראשונה — יציאת מצרים — היתה גאולת הצלה. הקב"ה הוציא את ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה, בחסד גמור, מלמעלה, בלא שישראל עשו דבר. "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" — הבטחה פיזית, מציאותית. אבל ישראל יצאו, ומצרים לא יצאה מהם. הגאולה השנייה — קריעת ים סוף — היתה אחרת לגמרי. כתוב: "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'" — הם יצאו, הם חופשיים, והמצרי עדיין מרדף אחריהם. לא בגופו בלבד — בנפשם. הפחד עדיין כאן. ה'מצרים' עדיין כאן. והקב"ה אומר: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו" — עכשיו אתם צריכים לעשות משהו. לנסוע אל תוך הים. לבטל את גדרי המציאות הישנה. וכשנגמר הכל, כתוב: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" — לא בורח. לא מאיים. מת.

Q: מהו ה'מצרים' שנשאר בתוכנו גם אחרי שיצאנו ממצב קשה?

הרב לנדאו משיב: ועכשיו בוא נדבר אמת, כאדם אל חברו. כמה פעמים יצאנו ממצב קשה — ויצאנו! — אבל אותו מצב ממשיך לגור בתוך הראש? פסקנו מהרגל שהיה אוכל בנו, ועדיין הוא מגדיר אותנו. עזבנו סביבה רעה, ועדיין אנחנו חושבים בשפה שלה. מצרים כבר לא כאן, אבל ה'מצרים' — ה'רשימו' שהותיר בנו, דפוסי החשיבה, תחושת העבד — ממשיכים לנהל אותנו מבפנים. זה בדיוק מה שספר התניא קורא "אתכפיא" לעומת "אתהפכא" — כפיית הרע מול הפיכתו. הבינוני כובש את יצרו, ויפה. אבל היצר עדיין שם, עדיין מוגדר, עדיין מאיים. רק כשמגיעים למדרגה של "אתהפכא" — הפיכת החושך לאור ממש — הרוע מאבד את מציאותו. הוא נעשה אפס. זו היתה קריעת ים סוף. לא רק שהאויב הוכה — אלא שמציאות 'מצרים' נעשתה לאפס בתודעת ישראל.

Q: למה הגאולה הפנימית דורשת מסירות נפש ו'ויסעו' אל תוך הים?

הרב לנדאו משיב: ויש כאן עוד נקודה. יציאת מצרים — כולה חסד עליון, מתנת חינם. קריעת ים סוף — "ויסעו", נסעו ישראל לתוך הים. נדרשה פעולתם, מסירות נפשם. הגאולה החיצונית יכולה לבוא כמתנה. הגאולה הפנימית — שה'מצרים' ייצא ממך — דורשת שתנסע. שתניח את הפחד על שפת הים ותצעד קדימה. לא מספיק לצאת. צריך לנסוע אל תוך המה שעדיין מפחיד. ובזה, מסביר ה"ליקוטי תורה" על "מה תצעק אלי" — שהתפילה לבדה כבר לא מספיקה. יש רגע שהקב"ה מצביע ואומר: עכשיו אתה. תנוע.

Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?

הרב לנדאו משיב: בפעם הבאה שתגלה שאתה "כבר יצאת" ממשהו, אבל הוא עדיין מגדיר אותך — שאל את עצמך: האם יצאתי ממנו, או שהוא יצא ממני? הגאולה השלמה אינה כשאתה בורח מהלחץ. היא כשהלחץ שוב אינו יכול לומר לך מי אתה.