בענין נודע בשערים בעלה
נודע בשערים בעלה בשבתו עםזקניארץ (משלי ל״א, כ״ג)
פתיחה יש אברך שכשהוא יושב בסעודת שבת ומזמר "אשת חיל", משהו קשה לו בגרון. לא מילות השיר — אלא המחשבה השקטה שעוברת מאחוריהן: היא מרויחה יותר ממני. האם אני בכלל מפרנס? השאלה הזו אינה חלשה. היא אנושית ואמיתית, ויש לה תשובה. אבל לא תשובה רגילה — תשובה חסידית.
א. הקושיא: מהו 'זן ומפרנס'? אמרו חז"ל בכתובות: "הוא זן ומפרנס אותה". ובמקום אחר נאמר: "דרכו של איש לכבוש". ברור שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל מן הדין ומן הסברא. אך בדורנו, המציאות מורכבת יותר. רבות הן האשות שמרויחות יותר מבעליהן, שמנהלות עסקים, שנושאות את עיקר עול הפרנסה הגשמית — ובעליהן לומדים, או עוסקים בדברים שאינם מניבים הכנסה גדולה. האם נאמר שהבעלים האלה אינם "מפרנסים"? ואם כן — מה תפקידם? והנה, בשיר "אשת חיל" עצמו, מגולמת הקושיא: "זממה שדה ותקחהו... חגרה בעוז מתניה" — היא קונה שדות, היא מנהלת מסחר, היא מוציאה ומביאה. ומיד אחר כך: "נודע בשערים בעלה". הבעל מוכר, הבעל זוכה לשבח — על מה? מה עשה?
ב. הביאור: משפיע ומקבל היסוד מבואר בתניא ובמקומות רבים בחסידות: כל מערכת יחסים בנויה על דגם של משפיע ומקבל. המשפיע נותן מוחין — כיוון, חכמה, חיות פנימית. המקבל לוקח את ההשפעה הזו ומוריד אותה למציאות, בכוח הבינה שבו, עד שהיא מתפרטת ומתגשמת בפועל ממש. הבעל — זהו תפקיד המשפיע. האשה — זוהי כח המקבל. ולכן, כאשר האשה מצליחה בשוק, כאשר היא "זממה שדה ותקחהו" — הצלחתה אינה עומדת לעצמה. היא עדות. היא מראה שהמוחין שהיא מקבלת מבעלה בריאים, שהמשפיע שלה משפיע כראוי. לכן "נודע בשערים בעלה" — דרך הצלחתה, הוא נודע. שבחה הוא שבחו.
ג. הגדרה מחדש: מה היא 'פרנסה'? כאן החידוש. המילה "פרנסה" קשורה לפרנס — מלשון פנים. הפרנס הוא זה שנותן את הפנימיות, את הכיוון, את הפנים של הדבר. פרנסת הבעל אינה נמדדת בסכום שהוא מעביר לחשבון הבנק. היא נמדדת בניחתא דנפשא שהוא נותן — ברוגע, בכיוון, בביטחון, בחמימות, בשלוה שמבית ממנו. כאשר האברך שב הביתה מבית המדרש — אם הוא מביא איתו אור, יציבות ושמחה, הוא מפרנס את ביתו בפרנסה שאף משכורת אינה יכולה לקנות. ואם הוא שב עם עצבנות, עם חרדה, עם ריקנות — שום הכנסה גשמית לא תמלא את החלל הזה. האשה — ואפילו אם היא מרויחה יותר ממנו — עדיין מחפשת ממנו את הגג לנשמתה. היא מחפשת שמישהו יחזיק את ה"אוירה" של הבית, שמישהו יקבע את הטון, שמישהו יהיה נוכח בפנימיות — לא רק בארנקו. זוהי פרנסתה האמיתית.
נקודה למעשה
אל תמדוד את עצמך בכמה אתה מכניס — מדוד את עצמך בכמה אתה נותן. קבע עיתים לתורה, לא רק מפני שכך ראוי — אלא מפני שזה מה שמכניס "מוחין" לביתך. דבר אל אשתך מתוך שלוה, לא מתוך לחץ. הבא איתך הביתה רוגע — לא עייפות בלבד. כי "נודע בשערים בעלה" אינו שבח על מה שהוא עשה בשער — אלא על מה שהוא בנה בפנים. הצלחתה היא שבחך. ופרנסתך האמיתית — היא להיות הגג לנשמתה.
Questions and answers
Q: מה מלמד הפסוק "נודע בשערים בעלה" לאברך שאשתו מרויחה יותר ממנו?
הרב לנדאו משיב: נודע בשערים בעלה בשבתו עםזקניארץ (משלי ל״א, כ״ג) פתיחה יש אברך שכשהוא יושב בסעודת שבת ומזמר "אשת חיל", משהו קשה לו בגרון. לא מילות השיר — אלא המחשבה השקטה שעוברת מאחוריהן: היא מרויחה יותר ממני. האם אני בכלל מפרנס? השאלה הזו אינה חלשה. היא אנושית ואמיתית, ויש לה תשובה. אבל לא תשובה רגילה — תשובה חסידית. א. הקושיא: מהו 'זן ומפרנס'? אמרו חז"ל בכתובות: "הוא זן ומפרנס אותה". ובמקום אחר נאמר: "דרכו של איש לכבוש". ברור שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל מן הדין ומן הסברא. אך בדורנו, המציאות מורכבת יותר. רבות הן האשות שמרויחות יותר מבעליהן, שמנהלות עסקים, שנושאות את עיקר עול הפרנסה הגשמית — ובעליהן לומדים, או עוסקים בדברים שאינם מניבים הכנסה גדולה. האם נאמר שהבעלים האלה אינם "מפרנסים"?
Q: מה פירוש המשפיע והמקבל ביחסי בעל ואשה לפי החסידות?
הרב לנדאו משיב: היסוד מבואר בתניא ובמקומות רבים בחסידות: כל מערכת יחסים בנויה על דגם של משפיע ומקבל. המשפיע נותן מוחין — כיוון, חכמה, חיות פנימית. המקבל לוקח את ההשפעה הזו ומוריד אותה למציאות, בכוח הבינה שבו, עד שהיא מתפרטת ומתגשמת בפועל ממש. הבעל — זהו תפקיד המשפיע. האשה — זוהי כח המקבל. ולכן, כאשר האשה מצליחה בשוק, כאשר היא "זממה שדה ותקחהו" — הצלחתה אינה עומדת לעצמה. היא עדות. היא מראה שהמוחין שהיא מקבלת מבעלה בריאים, שהמשפיע שלה משפיע כראוי. לכן "נודע בשערים בעלה" — דרך הצלחתה, הוא נודע. שבחה הוא שבחו. ג. הגדרה מחדש: מה היא 'פרנסה'? כאן החידוש. המילה "פרנסה" קשורה לפרנס — מלשון פנים. הפרנס הוא זה שנותן את הפנימיות, את הכיוון, את הפנים של הדבר.
Q: איזו מחשבה שקטה עוברת בלב האברך כשהוא מזמר "אשת חיל"?
הרב לנדאו משיב: לא מילות השיר — אלא המחשבה השקטה שעוברת מאחוריהן: היא מרויחה יותר ממני.
Q: מה עם הנשים הרבות שמרויחות יותר מבעליהן ונושאות את עיקר עול הפרנסה?
הרב לנדאו משיב: רבות הן האשות שמרויחות יותר מבעליהן, שמנהלות עסקים, שנושאות את עיקר עול הפרנסה הגשמית — ובעליהן לומדים, או עוסקים בדברים שאינם מניבים הכנסה גדולה.
Q: במה צריך הבעל למדוד את עצמו אם לא בכמה שהוא מכניס?
הרב לנדאו משיב: אל תמדוד את עצמך בכמה אתה מכניס — מדוד את עצמך בכמה אתה נותן. קבע עיתים לתורה, לא רק מפני שכך ראוי — אלא מפני שזה מה שמכניס "מוחין" לביתך. דבר אל אשתך מתוך שלוה, לא מתוך לחץ. הבא איתך הביתה רוגע — לא עייפות בלבד. כי "נודע בשערים בעלה" אינו שבח על מה שהוא עשה בשער — אלא על מה שהוא בנה בפנים. הצלחתה היא שבחך. ופרנסתך האמיתית — היא להיות הגג לנשמתה.