Rivnitz Donate

Draft edition

By Rabbi Shalom Landau.

בענין עבודה בגשמיות

ששת ימים תעבד ועשית כלמלאכתך (שמות כ׳, ט׳)

פתיחה יש יונגערמאן שמהלך בביתו, מביט בחשבון הבנק, ומרגיש — בעומק לבו — שהוא נכשל רוחנית. "הנה אני שוב חושב על פרנסה. שוב הגשמיות שולטת בי." הוא מקנא בזה שיכול "לשבת וללמוד", ורואה את עמלו הגשמי כנפילה, כדיעבד, כמשהו שצריך להצטדק עליו. והרי הוא טועה — אבל לא בדרך שהוא חושב.

א. קשיא: ששת ימים — ציווי, לא עונש ישנו פסוק שאנו קוראים בו כל שבוע, ולרוב אנו עוברים עליו בלי לעצור: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך" . הפסוק הזה אינו הצגת הרקע לפני השבת. הוא ציווי בפני עצמו. "תעבוד" — לשון עתיד המשמש כציווי. התורה מצווה לעבוד, לבנות, להרוויח, ולייגע את הידיים בעולם הזה. ואם כן — מהי אותה פרישות שאנשים לובשים כמעטפה של חסידות? מהי אותה הימנעות מעסקי הפרנסה, הנשמעת כאילו היא שאיפה רוחנית עליונה?

ב. ביאור היסוד: הפטיש אינו רע הבה נבהיר יסוד פשוט. כסף הוא כלי. כפטיש — הפטיש אינו טוב ואינו רע. הוא בונה בתים ויכול לנפץ אותם. הכל תלוי ביד האוחזת בו. כך הגשמיות כולה. הרמב"ם כותב בהלכות דעות שכל מעשי האדם ראויים שיהיו לשם שמים — אכילתו, שתייתו, עסקיו. אין כאן ציווי להימנע מהעולם; יש כאן ציווי לקדש אותו. ובלשון התניא , עולם החומר שייך ברובו ל"קליפת נוגה" — אותה קליפה שאינה רע גמור, אלא ניטרלית, וכוחה של הנשמה הוא להפכה לקדושה. הגשמיות, במהותה, אינה האויב. היא שדה הקרב, ועל שדה הקרב אין בורחים — לוחמים.

ג. החידוש: עצלות עם זקן וכאן — העוקץ. כשאדם אומר: "אני פורש מן הגשמיות כי אני חסיד, כי אני מחפש דביקות, כי אני לא רוצה להיות גשמי" — לפעמים הוא אומר אמת. אבל לפעמים — ורק לפעמים, וכל אחד יבדוק בינו לבין קונו — הוא אומר משהו אחר לגמרי. הוא אומר: אני פוחד מהמאמץ. אני פוחד מהכישלון. אני פוחד מהיגיעה. ואת הפחד הזה — הוא לובש בגדי חסידות. זוהי "עצלות עם זקן" . פרישות מדומה. לא קדושה — התחמקות. חז"ל אמרו: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" . לא אל המלאך — אל הנמלה. ולא בגלל שהנמלה היא גדולת הדור, אלא בגלל שהיא עובדת. פשוט — עובדת. משנת אבות מלמדת: "אהוב את המלאכה" . לא "סבול את המלאכה". לא "צאן לדרך ותחזור ללמוד". — אהוב אותה. ועוד: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" . לא תורה במקום דרך ארץ — עם דרך ארץ. שניהם יחד, כשותפים.

ד. העמקה: דירה בתחתונים עכשיו נגיע לעומק. מהי תכלית הבריאה? התניא בפרק ל"ו מביא את הביטוי הגדול: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". דווקא בתחתונים. לא בעולמות עליונים, לא בסתר המדרגה — בתחתונים, בגשמיות, בעולם שבו יש חשבוניות ומשכנתאות ושעות עבודה. התכלית אינה לברוח מה"תחתונים". התכלית היא להפוך אותם ל"דירה" — מקום ישיבה לקב"ה. וזה נעשה דוקא על ידי עבודה בגשמיות, על ידי משא ומתן באמונה, על ידי פרנסה לשם שמים. ולא לחינם נאמר לאדם הראשון עוד לפני החטא: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" — לעבדה. העבודה קדמה לחטא. היא אינה תוצאתו. היא ייעודו של האדם מששת ימי בראשית.

נקודה למעשה

יונגערמאן, כשאתה יוצא בבוקר לעבודה — אתה לא נופל. אתה לא מתרחק מהקדושה. אתה — אם רק תכוון את ליבך — ממלא שליחות. אתה לוקח פטיש ובונה בו דירה לקב"ה. העוני האמיתי אינו חוסר כסף. העוני האמיתי הוא לפחד מהעמל וקרוא לפחד "חסידות". כי אז — אין פרישות, ואין דביקות. יש רק עצלות עם זקן. "יגיע כפיך כי תאכל — אשריך וטוב לך" . אשריך — בעולם הזה. וטוב לך — לעולם הבא.

Questions and answers

Q: האם יונגערמאן שחושב על פרנסה נכשל רוחנית?

הרב לנדאו משיב: ששת ימים תעבד ועשית כלמלאכתך (שמות כ׳, ט׳) פתיחה יש יונגערמאן שמהלך בביתו, מביט בחשבון הבנק, ומרגיש — בעומק לבו — שהוא נכשל רוחנית. "הנה אני שוב חושב על פרנסה. שוב הגשמיות שולטת בי." הוא מקנא בזה שיכול "לשבת וללמוד", ורואה את עמלו הגשמי כנפילה, כדיעבד, כמשהו שצריך להצטדק עליו. והרי הוא טועה — אבל לא בדרך שהוא חושב.

Q: האם "ששת ימים תעבד" הוא ציווי או רק רקע לשבת?

הרב לנדאו משיב: ישנו פסוק שאנו קוראים בו כל שבוע, ולרוב אנו עוברים עליו בלי לעצור: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך" . הפסוק הזה אינו הצגת הרקע לפני השבת. הוא ציווי בפני עצמו. "תעבוד" — לשון עתיד המשמש כציווי. התורה מצווה לעבוד, לבנות, להרוויח, ולייגע את הידיים בעולם הזה. ואם כן — מהי אותה פרישות שאנשים לובשים כמעטפה של חסידות? מהי אותה הימנעות מעסקי הפרנסה, הנשמעת כאילו היא שאיפה רוחנית עליונה?

Q: מהי "עצלות עם זקן"?

הרב לנדאו משיב: וכאן — העוקץ. כשאדם אומר: "אני פורש מן הגשמיות כי אני חסיד, כי אני מחפש דביקות, כי אני לא רוצה להיות גשמי" — לפעמים הוא אומר אמת. אבל לפעמים — ורק לפעמים, וכל אחד יבדוק בינו לבין קונו — הוא אומר משהו אחר לגמרי. הוא אומר: אני פוחד מהמאמץ. אני פוחד מהכישלון. אני פוחד מהיגיעה. ואת הפחד הזה — הוא לובש בגדי חסידות. זוהי "עצלות עם זקן" . פרישות מדומה. לא קדושה — התחמקות. חז"ל אמרו: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" . לא אל המלאך — אל הנמלה. ולא בגלל שהנמלה היא גדולת הדור, אלא בגלל שהיא עובדת. פשוט — עובדת. משנת אבות מלמדת: "אהוב את המלאכה" . לא "סבול את המלאכה". לא "צאן לדרך ותחזור ללמוד". — אהוב אותה. ועוד: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" . לא תורה במקום דרך ארץ — עם דרך ארץ.

Q: מה פירוש "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" לגבי העבודה בגשמיות?

הרב לנדאו משיב: עכשיו נגיע לעומק. מהי תכלית הבריאה? התניא בפרק ל"ו מביא את הביטוי הגדול: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". דווקא בתחתונים. לא בעולמות עליונים, לא בסתר המדרגה — בתחתונים, בגשמיות, בעולם שבו יש חשבוניות ומשכנתאות ושעות עבודה. התכלית אינה לברוח מה"תחתונים". התכלית היא להפוך אותם ל"דירה" — מקום ישיבה לקב"ה. וזה נעשה דוקא על ידי עבודה בגשמיות, על ידי משא ומתן באמונה, על ידי פרנסה לשם שמים. ולא לחינם נאמר לאדם הראשון עוד לפני החטא: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" — לעבדה. העבודה קדמה לחטא. היא אינה תוצאתו. היא ייעודו של האדם מששת ימי בראשית.

Q: כיצד צריך היונגערמאן לראות את יציאתו לעבודה בבוקר?

הרב לנדאו משיב: יונגערמאן, כשאתה יוצא בבוקר לעבודה — אתה לא נופל. אתה לא מתרחק מהקדושה. אתה — אם רק תכוון את ליבך — ממלא שליחות. אתה לוקח פטיש ובונה בו דירה לקב"ה. העוני האמיתי אינו חוסר כסף. העוני האמיתי הוא לפחד מהעמל וקרוא לפחד "חסידות". כי אז — אין פרישות, ואין דביקות. יש רק עצלות עם זקן. "יגיע כפיך כי תאכל — אשריך וטוב לך" . אשריך — בעולם הזה. וטוב לך — לעולם הבא.

Follow us on Facebook