בענין קוה אל ה' וגבולות האדם

קוה אלה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אלה׳ (תהלים כ״ז, י״ד)

פתיחה פעם שאל אותי יהודי צעיר — אברך, בעל משפחה, עמל בעסקיו — שאלה פשוטה שבתוכה טמון כאב שלם: "אם הקב"ה הוא 'בלי גבול', למה הפרנסה שלי כל כך מצומצמת? למה אני עובד קשה ומגיע רק עד כאן?" השאלה לא היתה ויכוח תאולוגי. היא היתה קריאת כאב. והאמת היא — היא שאלה יפה. כי אם אמת היא שהקב"ה הוא מקור כל השפע, ואין בו שום הגבלה — מדוע אנחנו חיים בתוך גבול?

ביאור היסוד: הגבול אינו במשפיע מבואר בתניא, בשער היחוד והאמונה, שהקב"ה הוא המחיה ומהווה את כל הנבראים בשפע תמידי ובלתי פוסק. אין "מחסור" אצלו, כביכול. המעיין אינו אוזל. וכן כותב רבנו הזקן באגרת הקודש, סימן יא, שהמניעה מצד המשפיע — מצד הקב"ה — אינה. הגבול הוא רק בצד המקבל: בגודל הכלי שלו, בצמצום דעתו ואמונתו. המשל הוא פשוט ומוכר, ממעשה אלישע הנביא ואשת עובדיה (מלכים ב, פרק ד): השמן המשיך לזרום ולמלא כלי אחר כלי — וכשכלו הכלים, "ויעמד השמן". לא עמד השמן מחמת חסרון בשמן. עמד כי אין עוד כלי. השפע — אין-סופי. הכלי — הוא הגבול. וזהו גם שאמר הכתוב: "הרחב פיך ואמלאהו" — ריבונו של עולם אומר לאדם: תפתח, תרחב, ואני אמלא. העבודה של הרחבה — היא שלך.

עיון בפסוק: קוה — חזק — קוה כתוב בתהלים (כז, יד): "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'". הפסוק אומר "קוה" פעמיים. למה? ה'קוה' הראשון — זו הפניה הראשונית. האדם מרגיש צורך, הוא מתפלל, מבקש. זו תפילה. "חזק ויאמץ לבך" — כאן נדרשת עבודה פנימית. לא עוד להמתין בחוץ, אלא לעשות משהו מבפנים. לחזק את הלב, לרחב את האמונה, להאמין באמת ובתמים שהשפע אפשרי — גם בשבילי, גם עכשיו. ה'קוה' השני — זה כבר שלב אחר. זהו לחיות מתוך האמונה. לא רק לבקש, אלא להחזיק בכלי החדש, המורחב. "Live in it" — לחיות בתוך המציאות שאליה אתה מכוון.

הבטחון כפעולה, לא כהמתנה בעל חובות הלבבות בשער הבטחון מבאר שהבטחון האמיתי אינו המתנה פסיבית — "נראה מה יהיה". הבטחון הוא עמדה. הוא הכרה שהדבר — שייך לי, קיים, אפשרי. ועוד: הגמרא בתענית (ח, ב) אומרת שהברכה שורה דוקא ב"דבר הסמוי מן העין" — בדבר שאינו מדוד ושקול. כשאדם מתחיל לספור ולחשב ולהצר את גבולות מה שאפשרי — הוא עצמו חוסם את הברכה. זהו גם מה שמבואר בתניא, פרק כ"ו — שעצבות בעניני העולם היא מניעה ממשית. הצמצום של הדעת, הדאגה, הפחד שלא יספיק — אלה עצמם מקטינים את הכלי.

החיבור לבעש"ט: המחשבה בורא מציאות יסוד יסודי בתורת הבעש"ט הקדוש הוא שהמחשבה אינה רק תגובה למציאות — היא עצמה יוצרת מציאות. הבטחון אינו רק רגש. הוא פעולה ממשית של "איתערותא דלתתא" — התעוררות מלמטה שמושכת ומעוררת את השפע מלמעלה. כשאתה מחזיק בתמונת השפע באמת — אתה לא רק "חושב חיובי". אתה בורא כלי. אתה מרחיב את מה שיכול להיכנס.