ויאמר ואולך אתכם קוממיות

נקודה למעשה

שב היום — לפני תפילה, לפני לימוד, לפני כל דבר — ושאל את עצמך שאלה אחת: האם אני עושה את זה כי אני בוחר בזה, או כי כך עושים? אין צורך לשנות הכל. רק לזהות מוטה אחת — הרגל אחד, ציות אחד, שגרה אחת שכיפפה קצת את קומתך. ובקש מה' שישבור אותה. "ואשבר מטת עלכם" — זו הבטחה, לא רק פסוק. ואחר כך — לך. זקוף. קוממיות.

Questions and answers

Q: מה מלמד הפסוק "ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות"?

הרב לנדאו משיב: ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כ״ו, י״ג) פתיחה יש פסוק בפרשת בחוקותי שנשמע כמו הבטחה לאומית רחוקה, אבל הוא בוער כמו גחלת פרטית: "ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות". שים לב לסדר: קודם שבירה, אחר כך הליכה. קודם ה' שובר את מוטות העול, ורק אחר כך — אתה יכול ללכת זקוף. השאלה היא: מה הן אותן 'מוטות' שה' צריך לשבור? ומדוע בכלל צריך שבירה — אם האדם נברא חופשי?

Q: מה מלמדים דברי הרמב"ם "רשות לכל אדם נתונה" על כח הבחירה?

הרב לנדאו משיב: הרמב"ם פותח את פרק ה' בהלכות תשובה בדברים חדים: "רשות לכל אדם נתונה — אם רצה להטות עצמו לדרך טובה... ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה... ואין כופה אותו". אבל שים לב: הרמב"ם אינו אומר ש"ניתנה לו אפשרות". הוא אומר "רשות לכל אדם נתונה" — זה טבעו, זה עיצובו, זה מה שהוא. כשהתורה אומרת שהאדם נברא "בצלם אלקים", אחד הפירושים העמוקים הוא בדיוק זה: האדם הוא בוחר. לא מציית, לא מבצע, לא גלגל בתוך מכונה — אלא יצור שמהותו היא בחירה חופשית. כך ברא אותך הקב"ה. זה לא פריבילגיה שאפשר לקחת ממך — זה מי שאתה. ב. הקושיה שבנפש: למה אנו חשים כל כך כבולים? אבל בוא נהיה כנים. אתה — האברך, בעל הבית, היהודי שמנסה לעבוד את ה' — מכיר את התחושה הזאת.

Q: מי שובר את מוטות העול של ההרגל, ומה מוטל עלינו?

הרב לנדאו משיב: וכאן הכתוב מדבר ישירות אליך. "ואשבר מטת עלכם" — הקב"ה שובר את מוטות העול. לא אתה. הוא. כי כח ההרגל גדול מכדי שנשבור אותו לבד — הוא השתרש עמוק, נעשה "טבע שני", והאדם לבדו לא תמיד יכול לראות את הכבלים שבהם הוא כבול. אבל שים לב: ה' שובר — ומיד אחר כך "ואולך אתכם קוממיות". הוא אינו נושא אותך, הוא מוליך אותך. ההליכה היא שלך. לאחר שהמוטות נשברו — אתה צריך לקום וללכת בעצמך. הקוממיות היא פעולה שלך, שנולדת מבחירה שלך, אחרי שה' פינה את המכשול.

Q: מדוע הקריאה לשבור את עול ההרגל אינה קריאה למרד אלא לתשובה?

הרב לנדאו משיב: יש כאן נקודה עדינה שאסור לפספס. הקריאה הזאת — לשבור את עול ההרגל, לעמוד זקוף, לחיות מתוך בחירה פנימית — אינה קריאה למרד. היא קריאה לתשובה במובנה העמוק ביותר: שיבה. חזרה אל מה שהיית לפני שהעולם אילף אותך. חזרה אל הנשמה הבוחרת, אל העצם שברא הקב"ה. עבודת ה' מתוך "מצוות אנשים מלומדה" — כך קוראים לה הנביאים, ובדרך הבעש"ט זוהי עבודה שחסר לה חיות. הקב"ה רוצה את לבך — את בחירתך, את רצונך האמיתי. לא את ציותך.

Q: איזו שאלה לשאול את עצמך לפני תפילה או לימוד?

הרב לנדאו משיב: שב היום — לפני תפילה, לפני לימוד, לפני כל דבר — ושאל את עצמך שאלה אחת: האם אני עושה את זה כי אני בוחר בזה, או כי כך עושים? אין צורך לשנות הכל. רק לזהות מוטה אחת — הרגל אחד, ציות אחד, שגרה אחת שכיפפה קצת את קומתך. ובקש מה' שישבור אותה. "ואשבר מטת עלכם" — זו הבטחה, לא רק פסוק. ואחר כך — לך. זקוף. קוממיות.