ויחי יעקב - סוד התוכחה

נקודה למעשה

אנחנו לא יעקב אבינו, ואיננו על ערש דווי. אבל ההוראה היא ברורה: לפני שמגיבים — עוצרים. ושואלים שאלה אחת פשוטה: "האם זה הזמן? האם זה בשבילי — או בשבילו?" אם התשובה היא שאתה צריך לפרוק — תמתין. אם הכעס עדיין מדבר — תמתין. אם אתה יודע שמחר בבוקר ייראה הכל אחרת — תמתין. הפרד בין זמן המעשה לבין זמן התיקון. אל תתפוס את ילדך — תבנה אותו. הזמן הנכון לשיחה אינו תמיד עכשיו. לפעמים הוא שבוע אחרי. לפעמים חודש אחרי. כשאתה רגוע. כשהוא פתוח. כשהתוכחה יכולה להישמע כאהבה — כי היא באמת אהבה. הקב"ה בעצמו הוא "ארך אפים ורב חסד" — הוא אינו ממהר, הוא ממתין לשעת הכושר. כך נלמד גם אנו: לא לנצח — לבנות.

Questions and answers

Q: למה המצווה 'הוכח תוכיח את עמיתך' היא מהקשות שבתורה, ומה הדחף הטבעי להגיב מיד?

הרב לנדאו משיב: ויחי יעקב — סוד התוכחה פתיחה "הוכח תוכיח את עמיתך." פסוק פשוט. מצווה ברורה. אבל תשאל כל אבא, כל מחנך, כל בן-אדם שחי עם בני-אדם אחרים — ותגלה שזו אחת המצוות הקשות שבתורה, לא מפני שאין רוצים לקיים אותה, אלא מפני שקיימים אותה — אבל לא כמו שצריך. הדחף הטבעי הוא פשוט: ראית משהו? תגיב. ועכשיו. "בעודו חם". אל תתן לו לחמוק. תפוס אותו. אבל בדיוק כאן מסתתרת השאלה הגדולה. קושיא — יעקב אבינו והחשבון הישן פרשת ויחי. יעקב אבינו שוכב על ערש דווי. הוא אוסף את בניו סביבו לברכם לפני פטירתו. ואז קורה משהו מוזר. הוא פותח: "ראובן בכורי אתה... פחז כמים." לשמעון וללוי: "כלי חמס מכרתיהם." רש"י על אתר מבאר שהדברים מתייחסים למעשים ידועים — מעשה בלהה, מעשה שכם. אירועים שקרו לפני עשרות שנים.

Q: מה מלמד יעקב אבינו על סוד התוכחה בפסוק 'הוכח תוכיח את עמיתך'?

הרב לנדאו משיב: ויחי יעקב — סוד התוכחה פתיחה "הוכח תוכיח את עמיתך." פסוק פשוט.

Q: למה אנשים מקיימים את מצוות התוכחה אבל לא כמו שצריך?

הרב לנדאו משיב: אבל תשאל כל אבא, כל מחנך, כל בן-אדם שחי עם בני-אדם אחרים — ותגלה שזו אחת המצוות הקשות שבתורה, לא מפני שאין רוצים לקיים אותה, אלא מפני שקיימים אותה — אבל לא כמו שצריך.

Q: על אילו מעשים מדבר יעקב כשהוא אומר לראובן 'פחז כמים' ולשמעון ולוי 'כלי חמס מכרתיהם' לפי רש"י?

הרב לנדאו משיב: פחז כמים." לשמעון וללוי: "כלי חמס מכרתיהם." רש"י על אתר מבאר שהדברים מתייחסים למעשים ידועים — מעשה בלהה, מעשה שכם.

Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?

הרב לנדאו משיב: אנחנו לא יעקב אבינו, ואיננו על ערש דווי. אבל ההוראה היא ברורה: לפני שמגיבים — עוצרים. ושואלים שאלה אחת פשוטה: "האם זה הזמן? האם זה בשבילי — או בשבילו?" אם התשובה היא שאתה צריך לפרוק — תמתין. אם הכעס עדיין מדבר — תמתין. אם אתה יודע שמחר בבוקר ייראה הכל אחרת — תמתין. הפרד בין זמן המעשה לבין זמן התיקון. אל תתפוס את ילדך — תבנה אותו. הזמן הנכון לשיחה אינו תמיד עכשיו. לפעמים הוא שבוע אחרי. לפעמים חודש אחרי. כשאתה רגוע. כשהוא פתוח. כשהתוכחה יכולה להישמע כאהבה — כי היא באמת אהבה. הקב"ה בעצמו הוא "ארך אפים ורב חסד" — הוא אינו ממהר, הוא ממתין לשעת הכושר. כך נלמד גם אנו: לא לנצח — לבנות.