בענין אור וחן בנר שביעי דחנוכה

פתיחה: מה מיוחד בשבע? יש לך שאלה. שמונה — מובן. שמונה הוא למעלה מן הטבע, למעלה מהשתלשלות. הנר השמיני, הוא החידוש של חנוכה, הוא הנס הגלוי. אבל שבע — שבע הוא שלמות הסדר הטבעי. שבעת ימי בראשית, שבע המדות, שבע שנות השמיטה. אם כן, מה הוא בדיוק הנר השביעי? מה חידושו? הנר השביעי אינו עולה מעל הטבע, אבל הוא גמר הטבע ושלמותו. והשלמות אינה רק "עוד יותר מאותו הדבר" — היא מביאה איתה פנימיות אחרת לגמרי. כי השביעי מכוון כנגד המדה השביעית — בחינת המלכות. ומלכות, כידוע, היא "לית לה מגרמה כלום". היא אינה פועלת — היא מקבלת. ובקבלה הזאת יש כוח עצום שאינו נמצא בשום עשייה.

ענין החן — לא שכנוע, אלא הארה ישנם אנשים שהדברים נפתחים לפניהם. הדלת הנכונה, האדם הנכון, הרגע הנכון — כאילו הכל נסדר מעצמו. אתה מכיר כאלה. אולי בתוך לבך אתה תוהה: מה הסוד שלהם? זהו החן. וחן אינו קסם, ואינו כריזמה, ואינו כוח שכנוע. חן הוא הארה מלמעלה — רצון עליון הגורם לדבר להתקבל, להיפתח, להיראות ברצון. כתוב על אסתר המלכה: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה" — לפני שהיה שם הסבר, לפני שהיה שם מעשה, היה שם חן. קבלה שקודמת לכל הגיון. ועל יוסף כתוב: "ויתן ה' את חן יוסף בעיני שר בית הסהר" — נאמר "ויתן", מתנה מלמעלה. לא תוצאה של מאמץ. וכך מבואר בלקוטי תורה שהמילה "ויחנך" שבברכת כהנים — "יאר ה' פניו אליך ויחנך" — היא המשכה של אור מיוחד, אור הגנוז, שאין לו שיעור ולא גבול, ואינו מסור לחשבון הטבע.

המלכות, הביטול, והכלי עכשיו נגיע לעצב החי. אתה, יונגערמאן, יודע את הלחץ הזה. פרנסה — צריך לדחוף. חינוך הילדים — צריך לדחוף. שלום בית, ערכים, כל דבר — דחיפה. "כוחי ועוצם ידי" — כאילו הכל תלוי בך ובמאמץ שלך בלבד. ומלמד אותנו הנר השביעי: יש דרך אחרת. דרך המלכות אינה דרך של עשייה — היא דרך של הכנת הכלי. מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך — כך לימדה תורה. השפע אינו מתיישב על הגבוה, על מי שמלא בעצמו, על מי שבטוח שהכל תלוי בידיו. הוא יורד אל הנמוך, אל מי שמפנה מקום. הביטול אינו חולשה. הביטול הוא הכלי היחיד שיכול להחזיק אור מקיף. כי אור החן הוא אור שמחוץ להשתלשלות — הוא לא נכנס דרך שכל, לא דרך הסבר, לא דרך מאמץ. הוא נכנס ממילא, כשמסירים את מה שמפריע לו. ומה מפריע לו? ה"אני". תחושת "אני הוא שעושה, אני הוא שצריך לפתור, אני הוא שחייב לשכנע". ה"אני" הזה, שנדמה לך שהוא כוחך — הוא לפעמים בדיוק החסימה.