בענין אשר עשה האלקים את האדם ישר
לבד ראהזה מצאתי אשר עשה האלקים אתהאדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים (קהלת ז׳, כ״ט)
פתיחה יש יהודי שנלחם. שנים הוא נלחם. בכעס שלו, בעקשנות שלו, בעוצמה הפנימית שממאנת להתרכך. הוא עושה חשבון נפש, הוא מכה על חטא, הוא מחליט פעם אחר פעם — הפעם שונה. וכעבור זמן מה, אותה מידה קמה ועומדת שוב. ואז בא הייאוש, שקט ומדוד: אולי אני פשוט פגום. אולי יש בי משהו שבור מיסודו. לאותו יהודי, ולכל מי שמכיר את הייאוש הזה, בא הפסוק ואומר דבר יסודי.
הנחת היסוד שלמה המלך אומר בקהלת: "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים". שים לב לדיוק: הקב"ה ברא את האדם — ישר. כל האדם. לא נפשו האלקית בלבד, אלא האדם בשלמותו, עם כל כוחותיו ותכונותיו. האשם אינו בחומר הגלם שניתן לנו. האשם ב"חשבונות הרבים" — בכיוונים המוטעים, בהפניית הכוח למקום הלא נכון. וכבר אמרו חז"ל: "טוב מאד — זה יצר הרע". המדרש אינו מבדח אותנו. הוא אומר דבר עצום: גם מה שנראה לנו כשורש הרע שבנפש — יש בו "טוב מאד", יש בו כוח אדיר שיועד לקדושה.
הביאור החסידי הרב בתניא מלמד שנפש הבהמית, עם כל מידותיה, שורשה בקליפת נוגה — ויש בה ניצוץ קדושה. לא ניצוץ זר שנפל לשם בטעות, אלא חלק מהמבנה המקורי של הנפש. לכל מידה בנפש הבהמית, יש מקבילה שלמה בקדושה — אותו כוח, כתובת שונה. משום כך, עבודת תיקון המידות אינה בגדר "הכרתה". הרב מלמד בתניא שיש שתי דרגות בעבודה: אתכפיא — כיבוש הנטייה הרעה תוך שמירת הכוח, ואתהפכא — הפיכת הכוח עצמו לאש של קדושה. שתי הדרגות אינן השמדה. הן ניתוב. אין כאן ציווי "מחק את עצמך", יש כאן הוראה: "מצא את הכתובת הנכונה". ובלשון הרב בתניא, במקום שהוא מדבר על עצבות ומלחמה פנימית: הייאוש מהכשלונות החוזרים אינו עבודת ה' — הוא תוצאה של אי-הבנת טבע הנפש. אתה אינך פגום. אתה משתמש בכוחות אדירים בכתובת הלא נכונה.
הדגמות חיות ניקח שלוש דמויות. הכעסן. הוא נאבק בכעסו שנים. אך שים לב: אותה עוצמה, אותה אש שבוערת כשמישהו פוגע בכבודו — היא בדיוק האש שמצית לוחם. לוחם במלחמת ה', מי שאינו מוכן לסבול פגיעה בכבוד שמים, מי שמוחה על חילול הקודש ואינו מרפה. אותה אנרגיה, כתובת לא נכונה. האובססיבי. הוא חוזר ועוסק בדבר אחד, שוב ושוב, ואינו יכול לשחרר. אולם אותו כוח — כשמוצא את סוגיית הגמרא שלו, את הרעיון הפנימי שהוא חי אותו — הופך למתמיד אמיתי, למי שחודר לעומק ואינו מסתפק בשטח. אותה אנרגיה, כתובת לא נכונה. המרדן. הוא מסרב לקבל סמכות, מקשה, אינו מסתדר. אבל אותו כוח עצמאות פנימית — הוא הכוח של מנהיג. של מי שאינו נסחף אחר הרוב כשהרוב טועה, של מי שיודע לעמוד לבד. אותה אנרגיה, כתובת לא נכונה.
נקודה למעשה
— נקודה למעשה השאלה שאנו שואלים בשעת חשבון הנפש היא לרוב: "מה לא בסדר איתי?" — והשאלה הזו לא מובילה לשום מקום טוב. היא מולידה עצבות, מולידה ייאוש, ומייאוש לא עובדים. השאלה שצריך לשאול היא: "לאן הכוח הזה שייך בקדושה?" לא "איך אמחק את הכעס שלי" — אלא "היכן הכעס שלי הוא חיוני?" לא "איך אפטר מהעקשנות" — אלא "לאיזו מלאכה בקדושה היא ממתינה?" זה ההפרש בין אדם שמנהל מלחמה בלי סוף נגד עצמו, לבין אדם שמנהל את עצמו. הראשון מתיש את עצמו ומגיע לאין. השני לוקח את אותו כוח ושולח אותו למקומו האמיתי.
סיום "אשר עשה האלקים את האדם ישר" — זו ההכרזה הגדולה. אתה יצירה ישרה. הכוחות שניתנו לך לא באו לענות אותך. הם באו לשמש אותך. "החשבונות הרבים" הם הבחירות המוטעות, הכיוונים הלא נכונים. אל תאמפוט את טבעך — כוון אותו. חולשתך הגדולה ביותר היא חומר הגלם לעוצמתך הגדולה ביותר בעבודת ה'. זו המשמעות של הפיכת החושך עצמו לאור.
Questions and answers
Q: מה קורה ליהודי שנלחם שנים בכעס ובעקשנות שלו, בפתיחה לפסוק "אשר עשה האלקים את האדם ישר"?
הרב לנדאו משיב: לבד ראהזה מצאתי אשר עשה האלקים אתהאדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים (קהלת ז׳, כ״ט) פתיחה יש יהודי שנלחם. שנים הוא נלחם. בכעס שלו, בעקשנות שלו, בעוצמה הפנימית שממאנת להתרכך. הוא עושה חשבון נפש, הוא מכה על חטא, הוא מחליט פעם אחר פעם — הפעם שונה. וכעבור זמן מה, אותה מידה קמה ועומדת שוב. ואז בא הייאוש, שקט ומדוד: אולי אני פשוט פגום. אולי יש בי משהו שבור מיסודו. לאותו יהודי, ולכל מי שמכיר את הייאוש הזה, בא הפסוק ואומר דבר יסודי. הנחת היסוד שלמה המלך אומר בקהלת: "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים". שים לב לדיוק: הקב"ה ברא את האדם — ישר. כל האדם. לא נפשו האלקית בלבד, אלא האדם בשלמותו, עם כל כוחותיו ותכונותיו. האשם אינו בחומר הגלם שניתן לנו.
Q: במה נלחם אותו יהודי?
הרב לנדאו משיב: בכעס שלו, בעקשנות שלו, בעוצמה הפנימית שממאנת להתרכך.
Q: מה עושה אותו יהודי שוב ושוב במאבקו?
הרב לנדאו משיב: הוא עושה חשבון נפש, הוא מכה על חטא, הוא מחליט פעם אחר פעם — הפעם שונה.
Q: למי בא הפסוק "אשר עשה האלקים את האדם ישר" לומר דבר יסודי?
הרב לנדאו משיב: לאותו יהודי, ולכל מי שמכיר את הייאוש הזה, בא הפסוק ואומר דבר יסודי.
Q: איזו שאלה צריך לשאול בחשבון הנפש במקום "מה לא בסדר איתי"?
הרב לנדאו משיב: — נקודה למעשה השאלה שאנו שואלים בשעת חשבון הנפש היא לרוב: "מה לא בסדר איתי?" — והשאלה הזו לא מובילה לשום מקום טוב. היא מולידה עצבות, מולידה ייאוש, ומייאוש לא עובדים. השאלה שצריך לשאול היא: "לאן הכוח הזה שייך בקדושה?" לא "איך אמחק את הכעס שלי" — אלא "היכן הכעס שלי הוא חיוני?" לא "איך אפטר מהעקשנות" — אלא "לאיזו מלאכה בקדושה היא ממתינה?" זה ההפרש בין אדם שמנהל מלחמה בלי סוף נגד עצמו, לבין אדם שמנהל את עצמו. הראשון מתיש את עצמו ומגיע לאין. השני לוקח את אותו כוח ושולח אותו למקומו האמיתי. סיום "אשר עשה האלקים את האדם ישר" — זו ההכרזה הגדולה. אתה יצירה ישרה. הכוחות שניתנו לך לא באו לענות אותך. הם באו לשמש אותך. "החשבונות הרבים" הם הבחירות המוטעות, הכיוונים הלא נכונים.