בענין עשיית כלי לקבלת השפע

פתיחה יהודי אחד, בעל בית, סיפר לי בדמעות שבעיניים: שש שנים תמימות עלה לציון הקדוש בכל שנה ושנה. שש שנים עמד בתפילה ובכיה על בנו — בחור כבר בן עשרים ושש — שלא מצא זיווגו. ולא חסר לו אמונה, חלילה. הוא האמין בכוח הצדיק. הוא התפלל בלב שלם. ובכל זאת — שש שנים. השמים נראו כאטומים. ואז, ליל אחד, בארבע בבוקר, שמע סיפור על אדם שנתן צדקה לישיבה ונושע. עמד, הכניס מאה דולר, וקיבל על עצמו נדר — אם בנו יהיה לחתן, יוסיף לנדבה. ארבעה ימים לאחר מכן, בנו נתקשר: קיבלתי הצעה. ואנחנו רוצים להתקדם. מה השתנה? הרי שנים הוא התפלל! מה עשו אותם מאה דולר, שעשו שש שנות תפילה לא עשו?

הביאור — יסוד הכלי התשובה נמצאת בפרק ד' של ספר מלכים בית. אשת עובדיהו הנביא באה אל אלישע ומבקשת ישועה מן הנושה. הנביא שואל: "מה יש לכי בבית?" — יש לה אסוך שמן. הוא מצווה אותה: לכי שאלי לך כלים מן החוץ, הרבה כלים. ותסגרי הדלת. ותצקי על כל הכלים. והנה הפלא: השמן רץ ומילא כלי אחר כלי. ורק כשנאמר "אין עוד כלי" — עמד השמן. הברכה פסקה לא כי כוח הנביא אזל, אלא כי הכלים כלו. זה חוק יסוד בבריאה: אור בלי כלי — אינו מאיר. אינו שורה. אינו נוגע בעולם הזה. בלשון הזוהר הקדוש: צריכים נהורא, פתילא, ומשחא — כל אחד הכרחי, ואין האחד מאיר בלא האחר. הברכה שלמעלה — היא האור. הצדיק — הוא הצינור. אבל הכלי? הכלי הוא שלנו לעשות.

העמקה — הצדקה כבנין הכלי כאן הנקודה שאדמו"ר הזקן ביאר בעומק בסימן י' של אגרת הקודש: הצדקה נקראת "ממשיך חיי ובני ומזוני" — לא בגלל שהיא 'קונה' את הישועה כסחורה בשוק, אלא בגלל שהיא יוצרת את המציאות שבה השפע יכול לחול. הצדקה היא ה'אתערותא דלתתא' — ההתעוררות שלנו מלמטה — שמעוררת ומורידה את ההשפעה מלמעלה. מה ההבדל? כשאדם מתפלל בלבד — הוא מבקש. דבר נשגב, דבר קדוש. אבל הוא עומד כמקבל בלבד. כשהוא קם ועושה מעשה גשמי, נותן מממונו, קושר את עצמו במוחשיות אל הצדיק ואל עבודתו בעולם — הוא נעשה שותף. הוא בנה כלי. ועכשיו יש היכן שהברכה תשרה. לכן שש שנות תפילה עמדו "בפוטנציאל" — כאור בלי כלי. ומאה דולר בארבע בבוקר, מתוך אמונה ורצינות של לב — פתחו פתח. לא כי הסכום היה גדול. אלא כי המעשה בנה כלי.

נקודת החידוש — מבקש לשותף יש כאן חידוש שנוגע עד הלב: כאשר יהודי שומע סיפורי ישועה ואומר לעצמו בלבד "גם אני צריך" — הוא נשאר בעמדת ה"רוצה". אבל כשהוא קם, עושה החלטה, מחבר את עצמו למעשה ממשי — הוא יוצא ממעגל ההמתנה הפסיבית אל תוך שותפות פעילה. הוא ממשיך את עבודת הצדיק בעולם השפל, ובכך פותח את הצינור מלמעלה למטה. "אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא" — זה אינו רק ביטוי קבלי. זה תיאור מדויק של מה שקרה לאותו בעל בית בארבע בבוקר.