בענין איש מן האדמה ואשה מן האיש

נקודה למעשה

אז מה תשובתי לאותו בחור? אתה שואל מה היא "עשתה". אבל השאלה עצמה מגיעה ממושגים שלך — ממושגי האיש, המשפיע, הבונה. ובמושגים אלו — היא לעולם לא תוכל "להרוויח" כמותך. לא כי היא פחותה, אלא כי זה פשוט לא תפקידה. היא לא נשלחה לעולם לבנות אימפריה. היא נשלחה לשמור על אוצר. ו"בחורה טובה" — היא זו ששמרה. כשאתה מחפש אשה, אתה לא מחפש עוד בונה. אתה מחפש כלי — כלי שיקבל את כל מה שאתה בונה וייתן לו בית, עומק, ושורש. כלי שלם. מציאות פנימית ואמיתית. זוהי מתנת הבריאה שלה, וזה הבסיס לבית נאמן בישראל. נקודה למעשה: כשאתה שומע "היא בחורה טובה" — שאל את עצמך לא "מה היא בנתה?" אלא "מה היא שמרה?" — על הצניעות שלה, על הטוהר שלה, על הנקודה הפנימית שלה. זהו ה"רזומה" האמיתי שלה. ואם מצאת אותה — מצאת.

Questions and answers

Q: מה ענה הרב לנדאו לבחור ישיבה ששאל "היא בחורה טובה — ומה היא בנתה?"?

הרב לנדאו משיב: וייצר ה׳ אלקים אתהאדם עפר מןהאדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב׳, ז׳) פתיחה בחור ישיבה אחד בא לפני ושאל, בתמימות גמורה ובצער אמיתי: "אני עמלתי על עצמי שנים. בניתי, יגעתי, השגתי. ועכשיו אומרים לי — היא בחורה טובה. ומה זה אומר? מה היא בנתה? מה היא השיגה?" השאלה לא היתה חצופה. היא היתה כנה. והיא נגעה בנקודה עמוקה מאוד — בהבדל המהותי שבין האיש ובין האשה, מעצם סדר הבריאה.

Q: מה ההבדל בין האיש שנוצר "עפר מן האדמה" לבין האשה שהיא "עצם מעצמי"?

הרב לנדאו משיב: הפסוק אומר: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". העפר הוא החמר הנמוך ביותר. ממנו נוצר האיש. ותפקידו — להעלות את עצמו מן הנחות אל המעולה, מן הכח אל הפועל, ביגיעה ובבניין. כל מהותו של האיש היא הדרך, המאמץ, ה"הרוויחן" — כלשון הגמרא שהאיש הוא שדרכו לכבוש ולא היא. אבל האשה? הפסוק שם אחר לגמרי: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". היא לא נבראה מן העפר. היא נבראה מן ה"עצם" — מן המוכן, מן המעולה, מתוך מציאות קיימת ושלמה. האדם הראשון, בהגיע אליה, לא אמר "עבדה קשה" ולא "השיגה הרבה" — הוא אמר: "זאת הפעם". כאן, סוף סוף, הנה היא. מציאות שלמה. מתנת הבריאה עצמה.

Q: מה פירוש דברי ליקוטי תורה שהאיש הוא בחינת "משפיע" והאשה בחינת "מקבל"?

הרב לנדאו משיב: יסוד גדול מבואר בליקוטי תורה: האיש הוא בחינת "משפיע" והאשה היא בחינת "מקבל". ויש להבין — אין זו חלוקה של מעלה ומטה, אלא חלוקה של תפקיד ומהות. המשפיע — צריך שיהיה לו מה להשפיע. לכן כל ישותו בנויה על בניין עצמי, על יצירה, על הפיכת הכח לפועל. אם אינו בונה — אין לו מה לתת. לכן האיש יוצא לעמוד, יוצא לעבוד, יוצא לבנות — כי זוהי עבודתו. אבל המקבל? תפקיד המקבל אינו ליצור את ערכו, אלא להיות כלי ראוי לקבלה. וכלי ראוי — אינו כלי ריק, אדרבה — כלי שנוצר לכך מעיקרו. כמו שמבואר בתניא: הנשמה היא "חלק אלוקה ממעל ממש" — אין היא צריכה "להרוויח" את קדושתה, כי היא מהותה. כך האשה: ערכה אינו תוצאת עשייה, אלא תוצאת מציאות. היא נבראה ב"קו הסיום", כביכול. שם היא עומדת מעיקרה.

Q: מה ההבדל בין עבודת הבניין של האיש לעבודת השמירה של האשה?

הרב לנדאו משיב: מכאן נמשכת הערה חשובה לענין עבודת ה' של כל אחד מהם. עבודתו של האיש היא עבודת הבירורים — יגיעה מתמדת, עלייה ממדרגה למדרגה, "אתערותא דלתתא". הוא מתחיל מן ה"עפר" ועולה. עליו להרוויח כל רגע ורגע מחדש. זוהי גדולתו וזה עולמו. עבודתה של האשה היא עבודת השמירה. היא מתחילה ב"עצם מעצמי" — בנקודה פנימית ועצמית של קדושה ושלמות. ותפקידה הוא לשמור על אותה נקודה שתישאר בשלמותה. לא לפגום, לא לאבד, לא לטשטש את מה שנמסר לה מעיקר בריאתה. ה"בחורה טובה" — אין זה תואר ריק. זהו תיאור מדויק של הצלחה במשימה העיקרית: שמרה על מה שניתן לה. המציאות הפנימית שלה — נשארה שלמה.

Q: מה פירוש "בחורה טובה" לפי הרב לנדאו?

הרב לנדאו משיב: אז מה תשובתי לאותו בחור? אתה שואל מה היא "עשתה". אבל השאלה עצמה מגיעה ממושגים שלך — ממושגי האיש, המשפיע, הבונה. ובמושגים אלו — היא לעולם לא תוכל "להרוויח" כמותך. לא כי היא פחותה, אלא כי זה פשוט לא תפקידה. היא לא נשלחה לעולם לבנות אימפריה. היא נשלחה לשמור על אוצר. ו"בחורה טובה" — היא זו ששמרה. כשאתה מחפש אשה, אתה לא מחפש עוד בונה. אתה מחפש כלי — כלי שיקבל את כל מה שאתה בונה וייתן לו בית, עומק, ושורש. כלי שלם. מציאות פנימית ואמיתית. זוהי מתנת הבריאה שלה, וזה הבסיס לבית נאמן בישראל. נקודה למעשה: כשאתה שומע "היא בחורה טובה" — שאל את עצמך לא "מה היא בנתה?" אלא "מה היא שמרה?" — על הצניעות שלה, על הטוהר שלה, על הנקודה הפנימית שלה. זהו ה"רזומה" האמיתי שלה. ואם מצאת אותה — מצאת.