בענין כסף הולך לכסף

בטח אלה׳ בכללבך ואלבינתך אלתשען (משלי ג׳, ה׳)

פתיחה יש אמרה שרצה בפי הבריות, בעברית ובאנגלית כאחד: "כסף הולך לכסף". כלומר, מי שיש לו כבר – לו יינתן עוד. ולמי שאין – גם מה שיש ייקח ממנו. וכשאתה שומע את זה בשעת לחץ, בין חשבון לחשבון, בין חודש לחודש – האמרה נשמעת כמו גזר דין. כאילו אומרת לך: אם לא התחלת עשיר, אין לך סיכוי. אבל רבש"ע. מה אם האמרה הזו נכונה בדיוק – אלא שאף אחד עדיין לא פירש אותה כהלכה?

ביאור "בטח אל ה' בכל לבך". שאל נא את עצמך: מהו ה"כסף" שצריך שיהיה לך קודם? הפסוק אומר לך. לא דולרים. לא חיבורים. לא "אנשים במקום הנכון". ה"כסף" הראשון שממנו כל שאר הכסף נמשך – הוא הבטחון. מנוחת הנפש. אותה ידיעה פנימית יציבה שה' הוא שמפרנס ולא אתה לבד. זה לא פאסיביות. זה לא עצלות. "בטח בה' ועשה טוב" – הפסוק בתהלים אומר: עשה, פעל, השתדל. אבל הסדר ברור: קודם "בטח", ואחר כך "עשה". הבטחון הוא הנפש של כל השתדלות. בלעדיו, ההשתדלות היא רק גוף בלא רוח – ורוצה ורץ ואין בו ממש.

הערה א' – המכניזם האנושי עכשיו שים לב לדבר פשוט ואמיתי. כשאדם נכנס לחדר ועל פניו כתוב "אני צריך" – הבריות מרגישות את זה. יש ריח לנצרכות. ובני אדם, בטבעם, מתרחקים ממנה. לא מרשעות, מאחר שהנצרכות יוצרת לחץ, ולחץ דוחה. לעומתו, מי שנכנס לאותו חדר כשהוא שלם עם עצמו – שלם מפני שיש לו בטחון שה' לא יעזבנו – הוא משדר משהו אחר לגמרי. אנשים מתקרבים. שיחות נפתחות. דלתות נעות. לא מפני שהוא "עשיר בדולרים", אלא מפני שהוא נוכח. מיושב. בטוח. וזה מושך. הזוהר הקדוש מדבר על מי שיושב בפתורא דמריה – בשולחנו של אדונו – בבטחון, לא כנוכל שמא יגרשוהו. הבטחון הוא עצמו מה שמכשיר אותו לשבת שם.

הערה ב' – המכניזם הרוחני ועוד עמוק מזה. הרבי, בעל התניא זי"ע, מלמד שהעצבות והדאגה שייכות לסטרא אחרא – לא כקשקוש מוסרי, אלא כמציאות רוחנית: הן חוסמות את הצינורות. כלי שבור אינו מחזיק מים. דאגה וחרדה הן כלי שבור – לא יוכל להכיל שפע. וממה נפשך, ההפך גם הפך: מנוחת הנפש, הנובעת מבטחון אמיתי בה', יוצרת כלי שלם. וכלי שלם – הוא "כלי מחזיק ברכה". הברכה שורה, השפע יורד, הפרנסה מוצאת את דרכה. זהו הסוד של "כסף הולך לכסף". ה"כסף" הראשון הוא מנוחת הנפש. ה"כסף" השני – הוא הפרנסה שבאה בעקבותיה. לא כמקרה. כחוק רוחני.

סיום אל תבין מזה שהמאמר הזה אומר לך לשבת בבית ולהמתין לנס. "בטח בה' ועשה טוב" – לעשות, חייב. להשתדל, חייב. אבל ההשתדלות הזאת תהיה פורה רק כשיש לה נשמה. ונשמת ההשתדלות היא הבטחון.