בענין הר סיני ושנאת האומות

נקודה למעשה

אז מה עושים כשמרגישים את השנאה? כשהאנטישמיות עולה ומאיימת? אין טעם להילחם בגדר מבחוץ. הגדר אינה האויב — היא ההגנה. הכיוון הנכון הוא פנימה: ללמוד יותר. לחזק את הבית היהודי. להוסיף בשמחה של מצוה. לקרב עוד יהודי. לחזור, בכל דרך שהיא, אל הסיבה שבגללה השנאה ירדה מלכתחילה — התורה. האנטישמיות לא תיעלם עד לגאולה האמיתית והשלמה. אבל היא לא תנצח לעולם, מפני שהיא עצמה — ב'פרדוקס' האלוקי הגדול — היא שמבטיחה שעם ישראל יהיה כאן כשהגאולה תבוא. קח את זה פנימה, ידידי. וחזק.

Questions and answers

Q: היכן יש לחפש את השורש כשיהודי רואה בעיתון שוב שנאה ואיומים?

הרב לנדאו משיב: פתיחה יהודי יושב ופותח עיתון — ומה הוא רואה? שוב שנאה. שוב איומים. שוב מישהו רוצה להרוס אותנו. ולבו נופל עליו. הוא שואל: מה קורה? מה עושים? ואיך זה ייגמר? אמרו לו: בוא נחפש את השורש. לא בעיתון — בגמרא.

Q: מה פירוש דברי הגמרא שמהר סיני ירדה שנאה לאומות העולם?

הרב לנדאו משיב: הגמרא בשבת שואלת: "למה נקרא שמו הר סיני? שמשם ירדה שנאה לאומות העולם." עצרו רגע. הר המתנה הגדולה — תורה ומצוות — הוא גם הר שממנו ירדה השנאה לעולם. אין כאן שתי עובדות נפרדות. יש כאן עובדה אחת: השנאה באה באותה חבילה כמו התורה. הן לא מקריות זו לזו — הן מהות אחת. למה? כי ישראל הם עם שהובדל. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" — זוהי לא תוצאה של נסיבות היסטוריות, זוהי הגדרה. ומי שמבדיל — מעורר תגובה. אי-אפשר לקבל תורה ולא לעורר שנאה, כשם שאי-אפשר להדליק נר ולא להטיל צל.

Q: כיצד שנאת האומות היא גדר שהקב"ה בנה סביב עמו?

הרב לנדאו משיב: אבל כאן בדיוק נמצא החידוש העמוק, ויהודי חסידישע צריך לשמוע אותו טוב: השנאה אינה עונש. היא גדר. הקב"ה נטע כרם, ואת הכרם הוא גידר. מבחוץ, הגדר נראית כמו איום — אבל תפקידה הוא להגן על מה שבפנים. השנאה מן האומות היא הגדר שהקב"ה בנה סביב עמו, כדי שלא ייטמעו, לא יתבללו, לא ייעלמו בתוך שבעים האומות. זוהי השגחה פרטית, לא פחות ממנה. כמו שמבאר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה — ה' הוא חיות כל הנמצאים, ואין שום דבר בעולם, אפילו המר ביותר, שאינו כלי בידו לטובה. גם השנאה. גם הצרה.

Q: מה מלמדת ההתבוללות בגרמניה של שנות העשרים על תפקיד השנאה?

הרב לנדאו משיב: אחד מן הדברים הכי קשים לשמוע — ואולי הכי אמיתיים: בגרמניה של שנות העשרים, ערב החורבן הגדול, שיעורי הנישואין המעורבים והתבוללות היהודים היו הגבוהים ביותר שידעה אירופה. יהודים הרגישו שם, בטוחים שם, גרמנים שם. עוד דור או שניים — ולא היה נשאר הרבה מה למחוק. ואז ירדה השנאה. ובאמצעה — כינוס. "לך כנוס את כל היהודים" — זוהי הוראה שניתנה כבר פעם. כשהגזירה גוברת, היא מחזירה את עם ישראל אל עצמו. זה לא מקרה. זוהי ההשגחה עובדת. כמו שביאר הרמב"ם בהלכות תעניות — כאשר צרות באות על הציבור, אין להגיד "מקרה הוא", אלא לזעוק ולהבין שיש כאן קריאה אלוקית. הצרה עצמה היא המסר.

Q: מה עושים כשהאנטישמיות עולה ומאיימת?

הרב לנדאו משיב: אז מה עושים כשמרגישים את השנאה? כשהאנטישמיות עולה ומאיימת? אין טעם להילחם בגדר מבחוץ. הגדר אינה האויב — היא ההגנה. הכיוון הנכון הוא פנימה: ללמוד יותר. לחזק את הבית היהודי. להוסיף בשמחה של מצוה. לקרב עוד יהודי. לחזור, בכל דרך שהיא, אל הסיבה שבגללה השנאה ירדה מלכתחילה — התורה. האנטישמיות לא תיעלם עד לגאולה האמיתית והשלמה. אבל היא לא תנצח לעולם, מפני שהיא עצמה — ב'פרדוקס' האלוקי הגדול — היא שמבטיחה שעם ישראל יהיה כאן כשהגאולה תבוא. קח את זה פנימה, ידידי. וחזק.