בענין גל עיני ואביטה

נקודה למעשה

פעם אחת ביום — שלש דקות, לא יותר — עצור ואמור לעצמך בפשטות: הנפש האלוקית שלי היא ה'אני' האמיתי שלי. לא עם כוונה רגשית גדולה, לא כ'אפירמציה'. אלא כעובדה פשוטה. "חלק אלוקה ממעל ממש" — זה אני. המידה הפלונית, ההרגל הפלוני — זה לא אני, זוהי הבהמית שאני נושא עמי. ההבדל הזה, כשהוא מתיישב בדעת, מתחיל לשנות את הראיה. וכשהראיה משתנה — ההתנהגות מתחילה להשתנות מאליה. לא מכח כפיה, אלא מכח אמת. גל עיני — ואביטה.

Questions and answers

Q: מה מלמד הפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" למי שנלחם שנים באותה מלחמה?

הרב לנדאו משיב: גלעיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קי״ט, י״ח) פתיחה יונגערמאן, שאל את עצמך שאלה ישרה: כמה שנים אתה נלחם באותה מלחמה? אותם רגלים, אותם נפילות, אותן החלטות חזקות שמתפוגגות עד שבוע הבא. אתה משקיע יגיעה אמיתית, כן ובאמת — ובכל זאת, משהו אינו מתהפך לגמרי. ושואלים: מדוע? האם חסרה יגיעה? האם נדרש עוד מאמץ? עוד שמירה, עוד גדרות, עוד כפיה? והנה, אולי כל ה'כמה' שאנחנו שואלים מוטעה מן היסוד.

Q: מה מבקש דוד המלך כשהוא אומר "גל עיני"?

הרב לנדאו משיב: בתהלים נאמר: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". דוד המלך אינו מבקש ידיעות חדשות. הוא אינו מבקש יותר כח, יותר סייעתא דשמיא לכפות את עצמו. הוא מבקש דבר אחד בלבד — עיניים פתוחות. גל עיני — גלה, גל, הסר את המכסה מעל עיני. כי הנפלאות כבר שם. הבעיה אינה שהאמת נעדרת — הבעיה היא שהעיניים עצומות. וכאן נוגעים בשורש הקושי. אנו נלחמים שנים בהרגלים, ברגשות, בהתנהגות. אך לעולם לא עצרנו לשאול: בשם מי אנו נלחמים? מי הוא ה'אני' שמנסה להשתנות? ומתברר שכל המאמץ מופנה — ב'אדם הלא נכון'.

Q: מי הוא ה'אני' האמיתי לפי התניא?

הרב לנדאו משיב: הנה יסוד הדברים. התניא פותח ומבאר שיש בכל אדם שתי נפשות: נפש הבהמית, הנמשכת מהגוף ומהעולם, ונפש האלוקית, "חלק אלוקה ממעל ממש". וחלק זה — אין בו 'קלקול'. הוא אינו צריך תיקון. הוא ניצוץ אלוקי ממש. ובאמת, האמת הפשוטה היא כדברי איוב: "ומבשרי אחזה אלוק" — מבשרי דייקא, מהמציאות הפנימית ביותר של האדם, שם מצויה הראיה האלוקית. אם כן — מה בדיוק אנו מנסים לתקן? את הנפש הבהמית. יגיעה שלמה, שנים של עבודה, מופנות אל ה'קליפה', אל החיצוניות. ואין פלא שהיא עמידה כל כך. אתה מנסה לתקן את מי שאינך. בלשון הרב המחבר בתניא: ה'אני' האמיתי הוא הנפש האלוקית — והיא אינה שבורה. הבעיה אינה חולשה. הבעיה היא עיוורון. הזדהות מוטעית עם מה שאינך.

Q: איך צריכה להשתנות העבודה אם לא רק לכפות התנהגות חדשה על הנפש הבהמית?

הרב לנדאו משיב: ומכאן, שינוי העבודה. לא פחות יגיעה — אחרת. עיקר ההשקעה צריכה להיות, לא בכפיית התנהגות חדשה על הנפש הבהמית, אלא ב'גל עיני' — בהתבוננות המגלה את מי שאתה באמת. כפי שמבואר בליקוטי תורה — ההסתכלות הפנימית, ה'ראיה', היא עצמה פעולה בעלת כח מהפך. ישנו משל שגור: אדם חולם שהוא עני, אביון ממש, וסובל בחלומו. ובהקיצו — מתברר שהוא בן מלך. הוא אינו צריך לטרוח כדי 'להפוך' לבן מלך. הוא רק צריך לפקוח את עיניו ולהפסיק להאמין לחלום. כך בדיוק. ברגע שאדם מתחיל להתבונן ולראות — לא עם שכל בלבד אלא מתוך התבוננות חסידית ממש, כפי שנתבאר בתניא — שהנפש האלוקית היא ה'אני' האמיתי שלו, אינו צריך 'להפוך' לאדם חדש. הוא פשוט מפסיק להאמין בשקר של מי שחשב שהוא היה. החושך אינו מציאות עצמית — הוא העדר אור.

Q: מה כדאי לומר לעצמך שלוש דקות בכל יום?

הרב לנדאו משיב: פעם אחת ביום — שלש דקות, לא יותר — עצור ואמור לעצמך בפשטות: הנפש האלוקית שלי היא ה'אני' האמיתי שלי. לא עם כוונה רגשית גדולה, לא כ'אפירמציה'. אלא כעובדה פשוטה. "חלק אלוקה ממעל ממש" — זה אני. המידה הפלונית, ההרגל הפלוני — זה לא אני, זוהי הבהמית שאני נושא עמי. ההבדל הזה, כשהוא מתיישב בדעת, מתחיל לשנות את הראיה. וכשהראיה משתנה — ההתנהגות מתחילה להשתנות מאליה. לא מכח כפיה, אלא מכח אמת. גל עיני — ואביטה.