בענין הרחב פיך ואמלאהו

נקודה למעשה

כשתרגיש שוב אותה תשוקה להצלחה — עצור רגע ושאל: מה בי צריך להתרחב כדי להיות האדם שמסוגל לקבל את זה? זוהי השאלה האמיתית. ואז קח צעד אחד — במידה, בביטחון, או במעשה ממשי של נתינה — ותתחיל לבנות את הכלי. זוהי קריאת הפסוק לחייך: הרחב פיך — אתה תעשה את עבודת הרחבת הכלי. ואמלאהו — ואני כבר אדאג לשאר.

Questions and answers

Q: אם הקב"ה רוצה לתת שפע, מדוע צריך אנחנו "להרחיב פיך"?

הרב לנדאו משיב: אנכי ה׳ אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחבפיך ואמלאהו (תהלים פ״א, י״א) פתיחה "פתח פיך ואמלאהו" — כך כתוב בתהלים: "הרחב פיך ואמלאהו". והקושיה פשוטה: אם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת שפע — שיתן. מה ענין ה"הרחבה" שלנו? ומה יש לנו להרחיב? אלא שיש כאן רז עמוק, ויונג'ערמאן, הוא נוגע בנקודה שכנראה הרגשת לא פעם: ישנה תשוקה פנימית להצלחה, לעשירות, לשפע — ותיכף מגיעה המחשבה: "שמא זהו פגם בי? שמא זוהי ירידה רוחנית?" ובא הפסוק הזה ואומר לך — לא. בדיוק הפוך.

Q: מה הנפש באמת רוצה כשהיא מבקשת עוד כסף?

הרב לנדאו משיב: יש להבחין הבחנה יסודית. כשהנפש מתעוררת ורוצה "יותר" — מה היא רוצה באמת? נדמה לך שאתה רוצה את הכסף. שאתה רוצה את המספר בחשבון. אבל אם תעמוד על כך ישרות — אתה רוצה משהו אחר לגמרי. אתה רוצה את הגרסה של עצמך שמסוגלת להחזיק את אותו שפע. אתה רוצה להיות האדם בעל המידות, הביטחון, המיקוד, הנאמנות — שבכוחו לקבל ולהכיל את הטוב הזה בקדושה. הכסף הוא רק מראה. הוא משקף את ה"כלי" הפנימי. ומה שבאמת מתגעגע ומתגעגע — זוהי הנשמה, הצמאה להיות כלי ראוי.

Q: איך מרחיבים את הכלי כדי לקבל ברכה לפי "הרחב פיך"?

הרב לנדאו משיב: כעת מובן הפסוק. "הרחב פיך" — אינה בקשה חיצונית ותו לא. היא ציווי לעבודה פנימית: הרחב את עצמך. הרחב את הכלי שלך. כיצד? על ידי עבודת המידות. על ידי בניית האמונה והבטחון מבפנים. על ידי שתתמודד עם מה שנדרש ממך כדי להיות האדם שיכול להחזיק ברכה. בלשון תניא: כדי שהאור יתגלה — צריך כלי. אין גילוי שפע אלא לתוך כלי שיכיל אותו. וכלי זה לא יורד משמים מוכן — הוא נבנה. הוא נבנה בדרך, בעמל, בהרחבת הדעת והלב. ה"הרחב פיך" זוהי האתערותא דלתתא — ההתעוררות שלך מלמטה, עבודת ה"הרחבה" שאתה עושה בנפשך.

Q: מה הסדר בין ההרחבה שלנו לבין "ואמלאהו", ומה תפקיד הצדקה בבניית הכלי?

הרב לנדאו משיב: ורק לאחר מכן — "ואמלאהו". השפע קיים תמיד. הוא לא נעדר. אבל הוא נמשך רק לתוך כלי קיבול מתאים. כשאתה עושה את עבודת ה"הרחבה" — הקדוש ברוך הוא ממלא. זה הסדר. לא להיפך. וזהו גם מה שכתב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש: עשיית הצדקה היא בנין הכלי. הצדקה היא ה"הרחב" בפועל ממש — המעשה שבו אתה מרחיב את עצמך מעבר לגבולות ה"אני" הצר, ובכך הופך להיות כלי ראוי לשפע גדול יותר.

Q: מה לשאול את עצמך כשאתה מרגיש תשוקה להצלחה?

הרב לנדאו משיב: כשתרגיש שוב אותה תשוקה להצלחה — עצור רגע ושאל: מה בי צריך להתרחב כדי להיות האדם שמסוגל לקבל את זה? זוהי השאלה האמיתית. ואז קח צעד אחד — במידה, בביטחון, או במעשה ממשי של נתינה — ותתחיל לבנות את הכלי. זוהי קריאת הפסוק לחייך: הרחב פיך — אתה תעשה את עבודת הרחבת הכלי. ואמלאהו — ואני כבר אדאג לשאר.