בענין פתח תפתח ב'זאת חנוכה'
בענין פתח תפתח — בזאת חנוכה לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות (חגי ב׳, ח׳)
פתיחה "ביום השמיני נשיא לבני מנשה." היום הוא זאת חנוכה. כל שמונת הנרות דולקים. האור במלואו. ואדם עומד ומסתכל בנרות — ומשהו בלב מרגיש שהרגע הזה שונה. ואז הוא הולך לבית הכנסת, ושומע את קריאת התורה: הנשיאים מביאים כסף וזהב, בהמות וקרבנות. וכאן צריך לעצור ולשאול — והרי כתוב בנביא "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות." הקב"ה אינו צריך את הכסף שלך. אז מה ביקש מן הנשיאים? ומה הוא מבקש ממך, ביום הזה, עכשיו?
ביאור ראשון — מה שייצג הכסף בוא נהיה כנים. כסף אינו רק נייר. כסף הוא בטחון. כסף הוא עתיד. כסף הוא היכולת להאכיל את הילדים ולשלם שכר דירה ולישון בלילה בשקט. עבור יונגערמאן, עבור בעל הבית — כסף הוא הביטוי המוחשי ביותר של "כחי ועוצם ידי." האחיזה בו אינה חמדנות, היא אינסטינקט. היא אנושית לגמרי. וזה בדיוק מה שהופך את נתינתו לדבר כה משמעותי. כי כאשר אדם נותן כסף לדבר שבקדושה — הוא אינו רק מעביר בעלות. הוא עושה משהו הרבה יותר עמוק: הוא לוקח את החלק הכי "שלו" שיש, את אחיזת ה"אני" הגשמית שלו, ומשחרר אותה. ובאותה פעולה ממש, הוא הופך את הגשמיות — את החומר הסמיך הזה — לכלי שמסוגל להכיל אור מלמעלה. כמבואר באגרת הקודש, שהנתינה יוצרת כלי להמשכת אור אין סוף למטה.
הערה — ענין המספר שמונה שבעה הוא מספר הטבע: שבעת ימי בראשית, שבע מידות, סדר השתלשלות. שמונה הוא מה שנמצא מעבר לסדר הזה — כמו ברית מילה ביום השמיני, שבה נכנס הגוף הטבעי עצמו לברית שמעל הטבע. ועל כן כתב המהר"ל שהמספר שמונה מציין את מה שלמעלה מן הטבע, וכן מבואר בליקוטי תורה שהוא למעלה מן ההשתלשלות כולה. וזאת חנוכה — הוא היום השמיני של חנוכה. כל שמונת הנרות דולקים. זהו שיא האור, ועם זה שיא ה"למעלה מן הטבע." ביום הזה, יש לאדם כח לפעול באופן שאינו כפוף להגיון הרגיל. ההגיון הרגיל אומר: "אחזוק במה שיש לי." ההגיון על-טבעי אומר: "פתח את ידך."
ביאור שני — המנגנון: פתח תפתח כתיב "פתח תפתח את ידך לו." שימו לב למבנה: הפתיחה למטה היא הגורמת לפתיחה למעלה. אין זו סגולה בעלמא, ואין זה "נסה ויתכן שיצליח." זהו מנגנון. כאשר אדם פותח את ידו למטה — הוא יוצר את הכלי, ובאותו רגע ממש נפתח הצינור מלמעלה. פעולה גשמית פשוטה של יהודי — נתינה ממשית, כסף אמיתי — מחוללת פתיחה בעולמות העליונים. זהו אחד מיסודות תורת הבעל שם טוב: הפעולה הגשמית של יהודי, כשהיא נעשית לשם שמים, אינה נשארת למטה. היא מגיעה למעלה. "אתהפכא חשוכא לנהורא" — החשוך ביותר, הגשמי ביותר, הוא שנהפך לאור. ולכן קוראים היום בתורה על הנשיאים שהביאו דווקא כסף וזהב. לא למרות ש"לי הכסף ולי הזהב" — אלא בגלל זה. כי הקב"ה אינו צריך את הכסף שלך. הוא נותן לך את ההזדמנות לעשות ממנו כלי. להפוך את הגשמי לערוץ לקדושה. לחיות ביום השמיני גם למטה.
נקודה למעשה
ביום הזה — לפני שנרות חנוכה כבים — תן משהו. לא סמלי. משהו שמרגיש. תן לצדקה, לאיש לומד תורה, למי שצריך. תפתח את ידך למטה. לא כי "כדאי לנסות." אלא כי כך פותחים את הצינור. כי הפעולה הזו היא הכלי שבו יורדת הברכה — בני, חיי ומזוני. וביום השמיני של חנוכה, כשהאור כולו דולק, יש כח לזה שאין בשאר ימות השנה. אל תחמיץ את הרגע.
Questions and answers
Q: מה הקשר בין הפסוק 'לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות' לבין 'ביום השמיני נשיא לבני מנשה' בזאת חנוכה?
הרב לנדאו משיב: בענין פתח תפתח — בזאת חנוכה לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות (חגי ב׳, ח׳) פתיחה "ביום השמיני נשיא לבני מנשה." היום הוא זאת חנוכה. כל שמונת הנרות דולקים. האור במלואו. ואדם עומד ומסתכל בנרות — ומשהו בלב מרגיש שהרגע הזה שונה. ואז הוא הולך לבית הכנסת, ושומע את קריאת התורה: הנשיאים מביאים כסף וזהב, בהמות וקרבנות. וכאן צריך לעצור ולשאול — והרי כתוב בנביא "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות." הקב"ה אינו צריך את הכסף שלך. אז מה ביקש מן הנשיאים? ומה הוא מבקש ממך, ביום הזה, עכשיו? ביאור ראשון — מה שייצג הכסף בוא נהיה כנים. כסף אינו רק נייר. כסף הוא בטחון. כסף הוא עתיד. כסף הוא היכולת להאכיל את הילדים ולשלם שכר דירה ולישון בלילה בשקט.
Q: מה מרגיש אדם בלב כשהוא עומד מול שמונת נרות חנוכה ביום זאת חנוכה?
הרב לנדאו משיב: ואדם עומד ומסתכל בנרות — ומשהו בלב מרגיש שהרגע הזה שונה.
Q: מה שומעים בקריאת התורה בזאת חנוכה על קרבנות הנשיאים?
הרב לנדאו משיב: ואז הוא הולך לבית הכנסת, ושומע את קריאת התורה: הנשיאים מביאים כסף וזהב, בהמות וקרבנות.
Q: אם כתוב 'לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות', למה הקב"ה צריך את הכסף שלך?
הרב לנדאו משיב: וכאן צריך לעצור ולשאול — והרי כתוב בנביא "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות." הקב"ה אינו צריך את הכסף שלך.
Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?
הרב לנדאו משיב: ביום הזה — לפני שנרות חנוכה כבים — תן משהו. לא סמלי. משהו שמרגיש. תן לצדקה, לאיש לומד תורה, למי שצריך. תפתח את ידך למטה. לא כי "כדאי לנסות." אלא כי כך פותחים את הצינור. כי הפעולה הזו היא הכלי שבו יורדת הברכה — בני, חיי ומזוני. וביום השמיני של חנוכה, כשהאור כולו דולק, יש כח לזה שאין בשאר ימות השנה. אל תחמיץ את הרגע.