בענין שביתת המלאכה בשבת

ששת ימים תעשה מלאכה וגו' (שמות ל״ה, ב׳)

פתיחה שאלה פשוטה, אך חדה כתער: כיצד ייתכן שהדלקת גפרור — מלאכה קלה שבקלות — אסורה בשבת, ואילו טיפוס על הר שעות ארוכות, מאמץ הגוף עד כלות הכוחות — מותר לגמרי? אם השבת עניינה מנוחה גופנית, ומניעת עייפות, הרי ראוי היה שנאסור דווקא את השינה הטורחת ונתיר את ההצתה הקלה. אלא בהכרח שהגדרת "מלאכה" אינה נוגעת כלל למאמץ הגוף. יש כאן עניין עמוק יותר.

ביאור היסוד המשנה מונה ל"ט אבות מלאכה, וכולן לקוחות מן המלאכות שנעשו במשכן. הרמב"ן, בפירושו לפרשת יתרו, מדגיש: המלאכה האסורה בשבת היא "מלאכת מחשבת" — פעולה תכליתית, מכוונת, שבה האדם משנה ומעצב את המציאות. לא העייפות אסורה — אלא היצירה. ששת ימי המעשה ניתנו לאדם בפירוש: "לעבדה ולשמרה". תפקידך בעולם הזה הוא לעצב, לבנות, לתקן. "ששת ימים תעשה כל מלאכתך" — זוהי עבודה קדושה. להטביע חותם. להיות שותף במעשה בראשית. אין כאן שאלה, אין כאן ספק — ששת ימים, זה התפקיד שלך. אבל, אחינו היקר, יש כאן פח עדין ומסוכן.

הערה: מסך היוצר האדם המודרני — ובייחוד מי שחי בתחושת שליחות ואחריות — לעיתים קרובות שוכח היכן מסתיים תפקידו ומתחילה אחיזת ידי הקב"ה. הוא מייצר, מתקן, מנהל, "מאפטם" (to optimize) כל פרט בחייו ובסביבתו. ישנו קול פנימי שאומר: אם אני לא אטפל בזה — מי יטפל? אם אני עצור — הכל ייעצר. זוהי, בלשון פשוטה, אשליה. ואשליה מסוכנת. כי האמת — כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה — היא שהבריאה כולה מתחדשת ומתהווה יש מאין בכל רגע ורגע מכוחו של הקב"ה. העולם אינו עומד מעצמו. הוא מקבל חיות בלתי פוסקת מן הבורא, בכל נשימה ובכל רגע. "המלאכה" שאנו עושים ביומיום היא אמיתית — אך היא שכבה אחת בלבד, והאמת העמוקה ממנה היא שאנחנו לא בנינו כלום לבד.

הפיבוט: השביתה כמעשה אקטיבי ויום השביעי? אין הוא בטלה מן החיים. ה"שביתה" אינה פסיביות — היא מעשה מודע ואמיץ: הורדת הכלים. הסרת עמדת המושל. "שבות" — הכרה עמוקה בכך שאיני בעל הבית. שהעולם לא ייפרד בלי מלאכתי. שהיד הבונה אותו בכל רגע — אינה ידי. וכאן טמונה חוויה שאינה מצויה בשום ספר מדעי ואינה נקנית בשום כנס: כאשר אדם מפסיק לנסות "לשפר" את המציאות ולשלוט בה — נפתחת לפניו דלת לראות אותה כפי שהיא באמת. לא חומר גלם לעיצוב ידיו, אלא התגלות אלוקית. עולם שהקב"ה יוצר בו ופועל בו בכל עת. דווקא כשאנחנו שותקים — ה' נשמע.

סיום העולם לא התחיל כשהגעת, ולא ייפסק כשתניח את הטלפון. השאלה האמיתית של שבת אינה: האם העולם ישרוד יום בלי מלאכתך? — הוא ישרוד, ודאי וודאי. השאלה היא: האם אתה תוכל לשרוד יום אחד בלי לנסות לנהל אותו? זה האתגר. לא אתגר גוף — אתגר נפש.