בענין עושר ולא ישליטנו
האלקים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשריתאוה ולאישליטנו האלקים לאכל ממנו וגו' (קהלת ו׳, ב׳)
פתיחה יש אנשים שחוסכים כסף כל חייהם — לטיול גדול, לשנת שבתון, לפנסיה שבה "סוף סוף" יהיה זמן. ומגיע הרגע, והכסף שם, אבל הגוף כבר לא שם. הרגליים כואבות, השינה קצרה, התיאבון — לאוכל ולחיים כאחד — ירד בחצי. הרווחת הכל, ואתה יכול רק להסתכל. שלמה המלך, בחכמתו, ראה את זה לפני אלפי שנים: "איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד... ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו". טרגדיה גשמית ברורה. אבל שלמה המלך לא חיבר ספר טיפים פיננסיים. הוא חיבר ספר שנוגע בנשמה. ולכן שאלה: מה הוא אומר לנו — ליהודי המנסה לעבוד את ה'?
ביאור: מהו ה'עושר' האמיתי הקב"ה נותן לכל אחד הון אמיתי בצעירותו. לא בהכרח כסף — אלא כוחות. החיות של בוקר שבת בן עשרים וחמש, כשמתפללים שחרית וכבר חושבים על פרק גמרא. השכל החד, הגוף שנושא שעות של עמידה בתפילה, הלב שנדלק בקלות. "תפארת בחורים כחם" — הכוח הוא עצמו הפאר, עצמו המתנה. זהו ה'עושר'. זהו ה'נכסים'. הקב"ה העניק לך, יהודי, הון עצום — ושמו: שנות הבחרות.
הקושיה: מהו 'ולא ישליטנו' ואם כן, מהי הטרגדיה של "ולא ישליטנו"? הכל שם — אבל הוא לא שולט בזה. לא מנצל. חוסך. הרי אנחנו מכירים את הקול הזה. כל אחד מכיר אותו מבפנים: "כשהילדים יגדלו — אז אכנס לשיעור קבוע. כשהפרנסה תתייצב — אז אתפלל בנחת. כשאפנה — אז ירד לי אליו." וכך שנה אחר שנה. הכוחות שם. הרצון, בצורה מסוימת, גם הוא שם. אבל הוא לא 'שליט' על עצמו — לא מפעיל את ההון שניתן לו. וחז"ל כבר קבעו: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה". לא אמרו 'שמא לא תרצה'. אמרו 'שמא לא תפנה' — כי הזמן עצמו ייגמר. וכוחות הגוף ייגמרו עמו.
החידוש: כשה'אחר כך' מגיע וכשמגיע הזמן המאוחר — הוא מגלה שה'עושר' פשוט אזל. לא הכסף. הכסף אולי נשאר. אלא הכוח, החיות, השמחה שבגוף עובד, הלב הנדלק. הוא רוצה עכשיו 'לאכול' — לעמוד בתפילה כמו שתמיד חלם, ללמוד בעמל כמו שידע שאפשר. אבל הגוף כבר אומר 'לא'. הוא 'שמר' את ה'עושר' — עבור גרסה עתידית של עצמו שכבר אינה קיימת. "זכר את בוראך בימי בחורתיך" — שלמה המלך עצמו נותן את התשובה. זכור דווקא בימי הבחרות. לא כי בזקנה אין ערך — "והדר זקנים שיבה" — אלא כי ה'שליטה' על הגוף, אותה ריבונות על הכוחות, שייכת לבחרות. וצריך 'לבזבז' אותה — על נצח.
נקודה למעשה
אתה יכול לחשב כמה שאתה רוצה. אבל דע מה אתה 'חוסך' ולמי אתה 'חוסך'. כל דף גמרא שאתה דוחה להיום-לא — אתה חוסך אותו למישהו שאולי יהיה עייף מדי לפתוח אותו. כל תפילה שמתפללים מהר כדי להספיק — אתה חוסך את הלב הזה שרק עכשיו עוד מתלהב בקלות. "זריזין מקדימין למצוות" — לא כי אחר כך אסור, אלא כי עכשיו אתה עוד שליט. היום — פדה את ה'עושר'. דף גמרא, תפילה אחת בנחת, מעשה חסד שלא חיכית לו עד מחר. ההשקעה הבטוחה היחידה היא להשקיע את כוחות ההווה — שם שלא ישכח.
Questions and answers
Q: מה מלמד הפסוק בקהלת על איש שיש לו עושר ונכסים וכבוד ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו?
הרב לנדאו משיב: האלקים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשריתאוה ולאישליטנו האלקים לאכל ממנו וגו' (קהלת ו׳, ב׳) פתיחה יש אנשים שחוסכים כסף כל חייהם — לטיול גדול, לשנת שבתון, לפנסיה שבה "סוף סוף" יהיה זמן. ומגיע הרגע, והכסף שם, אבל הגוף כבר לא שם. הרגליים כואבות, השינה קצרה, התיאבון — לאוכל ולחיים כאחד — ירד בחצי. הרווחת הכל, ואתה יכול רק להסתכל. שלמה המלך, בחכמתו, ראה את זה לפני אלפי שנים: "איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד... ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו". טרגדיה גשמית ברורה. אבל שלמה המלך לא חיבר ספר טיפים פיננסיים. הוא חיבר ספר שנוגע בנשמה. ולכן שאלה: מה הוא אומר לנו — ליהודי המנסה לעבוד את ה'? ביאור: מהו ה'עושר' האמיתי הקב"ה נותן לכל אחד הון אמיתי בצעירותו.
Q: מה קורה לגוף כשמגיע סוף סוף הזמן ליהנות מהחסכונות?
הרב לנדאו משיב: הרגליים כואבות, השינה קצרה, התיאבון — לאוכל ולחיים כאחד — ירד בחצי.
Q: מה ראה שלמה המלך בחכמתו על איש שנתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד?
הרב לנדאו משיב: שלמה המלך, בחכמתו, ראה את זה לפני אלפי שנים: "איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד...
Q: מה אומר הפסוק על עושר ולא ישליטנו ליהודי המנסה לעבוד את ה'?
הרב לנדאו משיב: ולכן שאלה: מה הוא אומר לנו — ליהודי המנסה לעבוד את ה'?
Q: מדוע לא לדחות דף גמרא ותפילה בלב לזמן מאוחר יותר?
הרב לנדאו משיב: אתה יכול לחשב כמה שאתה רוצה. אבל דע מה אתה 'חוסך' ולמי אתה 'חוסך'. כל דף גמרא שאתה דוחה להיום-לא — אתה חוסך אותו למישהו שאולי יהיה עייף מדי לפתוח אותו. כל תפילה שמתפללים מהר כדי להספיק — אתה חוסך את הלב הזה שרק עכשיו עוד מתלהב בקלות. "זריזין מקדימין למצוות" — לא כי אחר כך אסור, אלא כי עכשיו אתה עוד שליט. היום — פדה את ה'עושר'. דף גמרא, תפילה אחת בנחת, מעשה חסד שלא חיכית לו עד מחר. ההשקעה הבטוחה היחידה היא להשקיע את כוחות ההווה — שם שלא ישכח.