בענין הבורח מן הכבוד
פתיחה יונגערמאן, שמע נא עובדה פשוטה. אדם אחד בא ואמר: אשתי אינה מכבדת אותי. שאלתי אותה: "האם את מכבדת אותי?" — והיא לא ענתה. מדוע? מה קרה שם, באותו רגע שבו נשאלה השאלה? הקושיא אינה על האשה. הקושיא על הגבר עצמו: מדוע דווקא הדרישה לכבוד היא זו שמבטיחה שלא יקבל אותו?
א. חוק בנפש האדם שנינו במשנה: "כל הבורח מן הכבוד — הכבוד רודף אחריו." וכן לאידך גיסא — הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. אלו אינן סגולות ועצות טובות בעלמא. זהו חוק — חוק הטבוע בנפש האדם, כשם שחוקי הטבע הפיזי טבועים בעולם הגשמי. ואדם שאינו מכיר בחוק זה, עלול לבלות שנים ארוכות ב"רדיפה" — ולא להבין מדוע הוא תמיד רץ ומה הוא תמיד מאבד.
ב. הרדיפה כסימפטום מהו שורש הרדיפה אחר הכבוד? בחסידות מבואר שהיא נובעת ממה שנקרא קטנות המוחין — מצב שבו האדם אינו חי מן המרכז הפנימי שלו, אלא מחפש את עצמו מבחוץ. הוא זקוק לאישור, לאישור, ושוב לאישור — כי מבפנים יש חלל. כאשר אדם שואל את אשתו "האם את מכבדת אותי?" — הוא אינו רק שואל שאלה. הוא מכריז: "אני זקוק לך כדי לדעת מה שוויי." הוא הפך אותה לשופטת, למדד, למראה. וזו בדיוק הצרה — כי ברגע שעשית כן, הענקת לה כוח עליך שלא ביקשת להעניק לה, והכוח הזה עצמו מוציא את האויר מן ה"כבוד" שחיפשת. אין כאן רשעות מצד האשה. יש כאן חוק נפשי: ישות מגרה ישות נגדית. תלות מייצרת ריחוק. כי כבוד אמיתי ניתן למי שאינו זקוק לו.
ג. הביטול כדרך הכבוד כאן מגיע החידוש. הדרך לכבוד אינה עוברת דרך הדרישה, אלא דרך הבנין הפנימי. אדם שחי מתוך גדלות המוחין — מתוך תחושה פנימית של ערך, של שייכות, של חיבור לשורש הנשמה שלו — אינו זקוק לאישור מבחוץ. והדבר המפליא הוא שדווקא אי-הזדקקות הזו היא שיוצרת כבוד בלב הזולת. זהו פירוש "הבורח מן הכבוד": לא בריחה מן הכבוד מתוך ענווה מזויפת, אלא בריחה מן הצורך בכבוד — מן התלות בו. האדם שבנה את עצמו מבפנים, שביטל את הישות שלו לפני הקדוש ברוך הוא ולפני מה שאמת — הכבוד רודף אחריו, כי אנשים חשים שלפניהם דבר אמיתי.
נקודה למעשה
יונגערמאן, אם אתה חש שאשתך אינה מכבדת אותך דיה — אל תשאל אותה על כך. זו שאלה שתמיד תחמיר את המצב. במקום זאת, שאל את עצמך שאלה אחרת: "מה אני בונה בחיי הפנימיים?" האם אני לומד? האם יש לי עבודה — עבודת המידות, עבודת התפילה, עבודה כלשהי? האם אני גדל, או שאני עומד ומחכה שמישהו יאשר את גדולתי? הכבוד אינו נתבע. הוא נוצר — מתוך תוכן, מתוך אמת, מתוך ביטול. עשה עצמך ראוי לכבוד, ותגלה שאינך צריך לבקש אותו.
סיום שלום בית אמיתי אינו בנוי על מאזן של ציפיות ותביעות. הוא נבנה כאשר שני בני הזוג חיים מתוך עצמם — מתוך הנשמה שלהם, מתוך הקדוש ברוך הוא שבתוכם — ומזה ממילא נובעת ההערכה ההדדית, בלי שנצרך לדרוש אותה. שיהיה לכולנו זכות לחיות מתוך הפנים, ולבנות בתים של שלום ואמת.
Questions and answers
Q: מה קרה כשבעל שאל את אשתו 'האם את מכבדת אותי?' והיא לא ענתה?
הרב לנדאו משיב: פתיחה יונגערמאן, שמע נא עובדה פשוטה. אדם אחד בא ואמר: אשתי אינה מכבדת אותי. שאלתי אותה: "האם את מכבדת אותי?" — והיא לא ענתה. מדוע? מה קרה שם, באותו רגע שבו נשאלה השאלה? הקושיא אינה על האשה. הקושיא על הגבר עצמו: מדוע דווקא הדרישה לכבוד היא זו שמבטיחה שלא יקבל אותו?
Q: מה פירוש המשנה 'כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו'?
הרב לנדאו משיב: שנינו במשנה: "כל הבורח מן הכבוד — הכבוד רודף אחריו." וכן לאידך גיסא — הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. אלו אינן סגולות ועצות טובות בעלמא. זהו חוק — חוק הטבוע בנפש האדם, כשם שחוקי הטבע הפיזי טבועים בעולם הגשמי. ואדם שאינו מכיר בחוק זה, עלול לבלות שנים ארוכות ב"רדיפה" — ולא להבין מדוע הוא תמיד רץ ומה הוא תמיד מאבד.
Q: מהו שורש הרדיפה אחר הכבוד לפי החסידות?
הרב לנדאו משיב: מהו שורש הרדיפה אחר הכבוד? בחסידות מבואר שהיא נובעת ממה שנקרא קטנות המוחין — מצב שבו האדם אינו חי מן המרכז הפנימי שלו, אלא מחפש את עצמו מבחוץ. הוא זקוק לאישור, לאישור, ושוב לאישור — כי מבפנים יש חלל. כאשר אדם שואל את אשתו "האם את מכבדת אותי?" — הוא אינו רק שואל שאלה. הוא מכריז: "אני זקוק לך כדי לדעת מה שוויי." הוא הפך אותה לשופטת, למדד, למראה. וזו בדיוק הצרה — כי ברגע שעשית כן, הענקת לה כוח עליך שלא ביקשת להעניק לה, והכוח הזה עצמו מוציא את האויר מן ה"כבוד" שחיפשת. אין כאן רשעות מצד האשה. יש כאן חוק נפשי: ישות מגרה ישות נגדית. תלות מייצרת ריחוק. כי כבוד אמיתי ניתן למי שאינו זקוק לו.
Q: איך מגיעים לכבוד אם לא דרך הדרישה לכבוד?
הרב לנדאו משיב: כאן מגיע החידוש. הדרך לכבוד אינה עוברת דרך הדרישה, אלא דרך הבנין הפנימי. אדם שחי מתוך גדלות המוחין — מתוך תחושה פנימית של ערך, של שייכות, של חיבור לשורש הנשמה שלו — אינו זקוק לאישור מבחוץ. והדבר המפליא הוא שדווקא אי-הזדקקות הזו היא שיוצרת כבוד בלב הזולת. זהו פירוש "הבורח מן הכבוד": לא בריחה מן הכבוד מתוך ענווה מזויפת, אלא בריחה מן הצורך בכבוד — מן התלות בו. האדם שבנה את עצמו מבפנים, שביטל את הישות שלו לפני הקדוש ברוך הוא ולפני מה שאמת — הכבוד רודף אחריו, כי אנשים חשים שלפניהם דבר אמיתי.
Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?
הרב לנדאו משיב: יונגערמאן, אם אתה חש שאשתך אינה מכבדת אותך דיה — אל תשאל אותה על כך. זו שאלה שתמיד תחמיר את המצב. במקום זאת, שאל את עצמך שאלה אחרת: "מה אני בונה בחיי הפנימיים?" האם אני לומד? האם יש לי עבודה — עבודת המידות, עבודת התפילה, עבודה כלשהי? האם אני גדל, או שאני עומד ומחכה שמישהו יאשר את גדולתי? הכבוד אינו נתבע. הוא נוצר — מתוך תוכן, מתוך אמת, מתוך ביטול. עשה עצמך ראוי לכבוד, ותגלה שאינך צריך לבקש אותו. סיום שלום בית אמיתי אינו בנוי על מאזן של ציפיות ותביעות. הוא נבנה כאשר שני בני הזוג חיים מתוך עצמם — מתוך הנשמה שלהם, מתוך הקדוש ברוך הוא שבתוכם — ומזה ממילא נובעת ההערכה ההדדית, בלי שנצרך לדרוש אותה. שיהיה לכולנו זכות לחיות מתוך הפנים, ולבנות בתים של שלום ואמת.