בענין ראה אנכי נותן לפניכם

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י״א, כ״ו)

פתיחה "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה." עמוד על המילים האלה רגע. הפסוק אומר "ראה" — לשון יחיד. "לפניכם" — לשון רבים. ומה נתון לפניהם? "ברכה וקללה" — כאילו שני דברים. אבל דוק: הפסוק אינו אומר "ראו", אינו אומר "בחרו", ואינו אומר "יש לפניכם שני דרכים". הוא אומר: ראה — יחיד, אישי, פנימי — את הדבר האחד הנתון לפניכם. ואותו דבר אחד הוא גם "ברכה" וגם "קללה". מהו הדיוק? שאין כאן שני דברים נפרדים הממתינים לבחירה. יש כאן מאורע אחד, הנתון לפניך — ויש כאן שתי פנים שבהן הוא יכול להיראות. השאלה אינה מה הקב"ה שם לפניך. השאלה היא — כיצד אתה רואה.

גוף המאמר א. אחד הרגעים המרים ביותר בתנ"ך הוא פרשת המרגלים. שנים עשר אנשים. אותה ארץ. אותם ענבים, אותן ערים, אותם תושבים. ועם זאת — שני עמים שונים לגמרי חוזרים מאותה סיור. עשרה ראו קללה: "ונהי בעינינו כחגבים". כלב ויהושע ראו ברכה: "עלה נעלה כי יכול נוכל לה". הארץ לא השתנתה. הראיה השתנתה. וכאן אנחנו נוגעים בדבר שחודר עמוק מאוד. העיניים אינן מצלמה. הן אינן מתעדות מציאות אובייקטיבית שקיימת מחוצה לנו. הן צובעות אותה. שני אנשים יכולים לחיות בתוך אותו סיפור — אותה שכונה, אותו בית, אותה שנה קשה — וצאת לשני עולמות שונים לגמרי. האברך שנסגרה בפניו דלת — שוב ושוב — יכול לראות בזה דחייה. יכול לראות בזה "לא לי", "לא עכשיו", "לא כאן". ויכול לראות בזה הכוונה — שההשגחה מנסה לומר לו משהו, להוביל אותו לדלת אחרת שעדיין לא ראה. אותה דלת. שתי פנים. ב. חז"ל אמרו: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם." הבעל שם טוב ראה בפסוק הזה יסוד עמוק: העולם הוא מראה. האופן שבו אתה מסתכל על המציאות — כך המציאות "מסתכלת" עליך בחזרה. ראיית הברכה אינה רק אופטימיות, אינה רק "לחשוב חיובי". היא ממשיכה ברכה לעולם. היא פותחת כלי לקבל את הטוב הנסתר שכבר נמצא שם. ועל כן הציווי הוא "ראה" — לשון ציווי, לשון בחירה פעילה. הקב"ה אומר: הנתינה שלי כבר נעשתה. "אנכי נותן" — כבר נתתי. לפניך. המאורע קיים. אבל ראה — זו תביעה ממך. בחר כיצד לפנות אל הדבר הזה. ראה את הפנים שבחרת לראות.

העמקה בתניא, פרק לא, מדבר רבינו הזקן על ההבדל בין עצבות לבין מרירות. שני אנשים בפני אותו קושי נפשי — אחד שוקע, אחד מתעורר. אין שוני במצב. יש שוני בראיה. העצבות רואה את הקושי כסוף. המרירות רואה אותו כנקודת פתיחה. זהו הביאור הפנימי של "ברכה וקללה" — אין הכוונה לשתי מציאויות שונות שהקב"ה "שם" לפניך. הנתינה היא אחת. והיא נתונה "לפניכם" — ממולך, נגד עיניך. השאלה היחידה היא: מה אתה רואה? חז"ל אמרו גם: "בדרך שאדם רוצה לילך בה — מוליכין אותו." לא רק שהבחירה בראיה חושפת מציאות — היא יוצרת אותה. הרבי היה אומר: טראכט גוט — וועט זיין גוט. חשוב טוב — יהיה טוב. לא כסיסמא. כהלכה. כאמת.