בענין עבודה שלא על מנת לקבל פרס

נקודה למעשה

ישנו הבדל אחד, קטן וחיוני, בין שני אנשים שעושים בדיוק אותה פעולה: הראשון נותן — ומחכה. נותן — ומחפש בעיני השני אם הודה. נותן — ומרגיש ריקנות כשלא רואה. השני נותן — כי זה הדבר הנכון. כי כך ציוה הקב"ה. כי ההזדמנות נפלה לידיו, וחבל להחמיץ שליחות. היונגערמאן, הבעל הבית — אתה לא צריך להפסיק לתת. להיפך. אבל תשאל את עצמך לפני: למה אני עושה זאת? אם התשובה היא "כי זה נכון" — צא ועשה, ותהיה שלם. אם התשובה היא "כי אני זקוק שיראו אותי" — שים לב, כי אתה בונה את ביתך על חול. התודה לא תבוא, וגם אם תבוא — לא תשבע ממנה. עשה את הטוב. עשהו מפני שהוא טוב. וה"תודה" שתמיד תגיע — היא זו שאינה צריכה מילים.

Questions and answers

Q: מה קורה לאדם שכל חייו נותן ואומר "כן" כשלבו אומר "לא"?

הרב לנדאו משיב: פתיחה יש אדם שכל חייו הוא נותן. נותן למשפחתו, לקהילתו, לחבריו. אומר "כן" כשלבו אומר "לא". מוותר על זמנו, על מנוחתו, על עצמו. והכל — בציפייה שמאיפשהו תגיע המילה הטובה, ההכרה, ה"תודה" הקטנה שתאמר לו: ראינו אותך. שווה היה. והתודה לא מגיעה. או שמגיעה פעם אחת, חלשה ורפה, ואז ברגע אחד של כישלון קטן — הכל נשכח, וממנו עושים את הרשע. ואדם כזה מרגיש ריקנות. מרירות. "למה אני עושה הכל ואיש אינו מעריך?" הקושיא העמוקה אינה על הזולת. הקושיא היא עלינו: מה בדיוק אנחנו מחפשים? יסוד המשנה אנטיגנוס איש סוכו אמר: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". נדייק: מהו ה"פרס" שעליו מדבר אנטיגנוס? פשוט ניתן להבין שמדובר בשכר עולם הבא.

Q: למה אדם שנותן מחכה למילה טובה ולהכרה שיאמרו לו "ראינו אותך"?

הרב לנדאו משיב: והכל — בציפייה שמאיפשהו תגיע המילה הטובה, ההכרה, ה"תודה" הקטנה שתאמר לו: ראינו אותך.

Q: מה קורה כשהתודה מגיעה רק פעם אחת, חלשה, ואחרי כישלון קטן הכל נשכח?

הרב לנדאו משיב: או שמגיעה פעם אחת, חלשה ורפה, ואז ברגע אחד של כישלון קטן — הכל נשכח, וממנו עושים את הרשע.

Q: על מי באמת הקושיא "למה אני עושה הכל ואיש אינו מעריך?"?

הרב לנדאו משיב: "למה אני עושה הכל ואיש אינו מעריך?" הקושיא העמוקה אינה על הזולת.

Q: מה ההבדל בין מי שנותן ומחכה לתודה לבין מי שנותן כי זה הדבר הנכון?

הרב לנדאו משיב: ישנו הבדל אחד, קטן וחיוני, בין שני אנשים שעושים בדיוק אותה פעולה: הראשון נותן — ומחכה. נותן — ומחפש בעיני השני אם הודה. נותן — ומרגיש ריקנות כשלא רואה. השני נותן — כי זה הדבר הנכון. כי כך ציוה הקב"ה. כי ההזדמנות נפלה לידיו, וחבל להחמיץ שליחות. היונגערמאן, הבעל הבית — אתה לא צריך להפסיק לתת. להיפך. אבל תשאל את עצמך לפני: למה אני עושה זאת? אם התשובה היא "כי זה נכון" — צא ועשה, ותהיה שלם. אם התשובה היא "כי אני זקוק שיראו אותי" — שים לב, כי אתה בונה את ביתך על חול. התודה לא תבוא, וגם אם תבוא — לא תשבע ממנה. עשה את הטוב. עשהו מפני שהוא טוב. וה"תודה" שתמיד תגיע — היא זו שאינה צריכה מילים.