בענין עצם המציאות ורעות רוח
וראיתי אני אתכלעמל ואת כלכשרון המעשה כי היא קנאתאיש מרעהו גםזה הבל ורעות רוח (קהלת ד׳, ד׳)
פתיחה כתב קהלת: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. קשה: וכי יתכן שכל עמלו של האדם ועשייתו – כל אשר יגע ויפעל בימי חייו – הוא הבל ורעות רוח? והרי לשם כך ירד לעולם, לעמול ולפעול, לבנות ולהשיג? אלא שחכמת שלמה המלך חודרת כאן לנקודה עמוקה מאוד. אינו אומר שהמעשים עצמם הבל. הוא אומר שהעמל – הלחץ הפנימי, המרוץ להוכיח, הצורך לזכות במקומך בעולם על ידי מה שאתה עושה – זה הוא הרעות רוח.
א. הגדרת עצמך לפי תפקידך שאל את עצמך, אחי, בכנות: כשאתה חושב על עצמך – מי אתה? לרוב התשובה תצא מיד: אני אברך, אני בעל עסק, אני אבא, אני מפרנס. ואם ח"ו אחד מן התפקידים הללו מתערער – אם הפרנסה קשה, אם הלימוד לא מצליח, אם הבית בלחץ – יש אדם שמרגיש שמציאותו כולה מתערערת. זוהי טעות מיסודה. שכן כל אחד מן התפקידים הללו – בעל, אב, לומד, מפרנס – בא אחרי שכבר היית כאן. היית קיים קודם שנשאת אשה, קודם שנולד לך ילד, קודם שפתחת עסק או ישבת לגמרא. מציאותך קדמה לכל אלה. ממילא, לא יתכן שהם יהוו את הסיבה למציאותך. כל הצדקה הנסמכת על תפקיד מאוחר יותר – הרי היא בנין על חול.
ב. הקיום הוא הצדקתו כאן נוגעת חסידות בנקודה עמוקה. כותב רבנו הזקן בשער היחוד והאמונה שהקב"ה מהווה את כל הנמצאים בכל רגע ורגע יש מאין – לא כבריאה חד-פעמית שאירעה פעם אחת בששת ימי בראשית, אלא כהתהוות אלוקית מתמדת, הנמשכת כעת ממש. כלומר: עצם מציאותך בעולם עכשיו – הנשימה הזו, הרגע הזה – אינה עובדה אדישה. היא אקט אלוקי פעיל. הרצון העליון מהווה אותך יש מאין ברגע זה. ואם כן – מדוע ממציא אותך הקב"ה? כי רצה בך. פשוט. לא בגלל מה שעשית, לא בגלל מה שתעשה, לא בגלל תפקידך. אלא כי עצם מציאותך היא הביטוי של רצונו. עצם היש שלך – זהו התכלית. הקיום הוא הצדקתו.
ג. עבודה מתוך שמחה, לא מתוך חרדה ויוצא מזה הוראה מאוד ממשית בעבודת ה'. יש שני אופני עבודה. האחד – עבודה מתוך לחץ להצדיק, לזכות, להוכיח. אדם לומד כי חושש שיחשבוהו לעצל. מתנהג כי מפחד מה יאמרו. עושה מצוות כדי לרכוש את מקומו. זהו המרדף שאמר עליו קהלת רעות רוח – ריצה תזזיתית, בלי מנוחה, בלי שמחה. האופן השני – עבודה מתוך הידיעה שמקומך כבר מובטח. שה' הניח אותך כאן, ממציא אותך עכשיו, ועצם מציאותך היא שלמה ורצויה. מתוך נקודה זו, כל לימוד ומצוה וחסד – אינו בא לקנות דבר, אלא לחיות את מה שאתה כבר הינו. זו ההבדלה שבין עבד המחשב את שכרו לבין בן שפועל מתוך שמחת הקרבה לאביו. הבן אינו מרוויח את מקומו – הוא כבר שם.
נקודה למעשה
פעם אחת היום, כשהמחשבה תבוא ותדרוש ממך הצדקה – כשתרגיש שאתה צריך להראות, להשיג, להוכיח – עצור. ואמור בלשון פשוטה: הקב"ה מהווה אותי יש מאין ברגע זה. לא בגלל מה שעשיתי. אלא כי רצה בי. זהו. ומתוך המנוחה הזאת – לך ועשה.
Questions and answers
Q: וכי יתכן שכל עמלו של האדם הוא הבל ורעות רוח, כדברי קהלת?
הרב לנדאו משיב: וראיתי אני אתכלעמל ואת כלכשרון המעשה כי היא קנאתאיש מרעהו גםזה הבל ורעות רוח (קהלת ד׳, ד׳) פתיחה כתב קהלת: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. קשה: וכי יתכן שכל עמלו של האדם ועשייתו – כל אשר יגע ויפעל בימי חייו – הוא הבל ורעות רוח? והרי לשם כך ירד לעולם, לעמול ולפעול, לבנות ולהשיג? אלא שחכמת שלמה המלך חודרת כאן לנקודה עמוקה מאוד. אינו אומר שהמעשים עצמם הבל. הוא אומר שהעמל – הלחץ הפנימי, המרוץ להוכיח, הצורך לזכות במקומך בעולם על ידי מה שאתה עושה – זה הוא הרעות רוח.
Q: מה הטעות בהגדרת עצמך לפי התפקידים שלך, כאברך, אבא או מפרנס?
הרב לנדאו משיב: שאל את עצמך, אחי, בכנות: כשאתה חושב על עצמך – מי אתה? לרוב התשובה תצא מיד: אני אברך, אני בעל עסק, אני אבא, אני מפרנס. ואם ח"ו אחד מן התפקידים הללו מתערער – אם הפרנסה קשה, אם הלימוד לא מצליח, אם הבית בלחץ – יש אדם שמרגיש שמציאותו כולה מתערערת. זוהי טעות מיסודה. שכן כל אחד מן התפקידים הללו – בעל, אב, לומד, מפרנס – בא אחרי שכבר היית כאן. היית קיים קודם שנשאת אשה, קודם שנולד לך ילד, קודם שפתחת עסק או ישבת לגמרא. מציאותך קדמה לכל אלה. ממילא, לא יתכן שהם יהוו את הסיבה למציאותך. כל הצדקה הנסמכת על תפקיד מאוחר יותר – הרי היא בנין על חול.
Q: מה מלמד שער היחוד והאמונה על כך שעצם קיומך הוא הצדקתו?
הרב לנדאו משיב: כאן נוגעת חסידות בנקודה עמוקה. כותב רבנו הזקן בשער היחוד והאמונה שהקב"ה מהווה את כל הנמצאים בכל רגע ורגע יש מאין – לא כבריאה חד-פעמית שאירעה פעם אחת בששת ימי בראשית, אלא כהתהוות אלוקית מתמדת, הנמשכת כעת ממש. כלומר: עצם מציאותך בעולם עכשיו – הנשימה הזו, הרגע הזה – אינה עובדה אדישה. היא אקט אלוקי פעיל. הרצון העליון מהווה אותך יש מאין ברגע זה. ואם כן – מדוע ממציא אותך הקב"ה? כי רצה בך. פשוט. לא בגלל מה שעשית, לא בגלל מה שתעשה, לא בגלל תפקידך. אלא כי עצם מציאותך היא הביטוי של רצונו. עצם היש שלך – זהו התכלית. הקיום הוא הצדקתו.
Q: מה ההבדל בין עבודת ה' מתוך חרדה לעבודה מתוך שמחה?
הרב לנדאו משיב: ויוצא מזה הוראה מאוד ממשית בעבודת ה'. יש שני אופני עבודה. האחד – עבודה מתוך לחץ להצדיק, לזכות, להוכיח. אדם לומד כי חושש שיחשבוהו לעצל. מתנהג כי מפחד מה יאמרו. עושה מצוות כדי לרכוש את מקומו. זהו המרדף שאמר עליו קהלת רעות רוח – ריצה תזזיתית, בלי מנוחה, בלי שמחה. האופן השני – עבודה מתוך הידיעה שמקומך כבר מובטח. שה' הניח אותך כאן, ממציא אותך עכשיו, ועצם מציאותך היא שלמה ורצויה. מתוך נקודה זו, כל לימוד ומצוה וחסד – אינו בא לקנות דבר, אלא לחיות את מה שאתה כבר הינו. זו ההבדלה שבין עבד המחשב את שכרו לבין בן שפועל מתוך שמחת הקרבה לאביו. הבן אינו מרוויח את מקומו – הוא כבר שם.
Q: מה לומר לעצמך כשהמחשבה דורשת ממך להצדיק את עצמך?
הרב לנדאו משיב: פעם אחת היום, כשהמחשבה תבוא ותדרוש ממך הצדקה – כשתרגיש שאתה צריך להראות, להשיג, להוכיח – עצור. ואמור בלשון פשוטה: הקב"ה מהווה אותי יש מאין ברגע זה. לא בגלל מה שעשיתי. אלא כי רצה בי. זהו. ומתוך המנוחה הזאת – לך ועשה.