בענין קומת איש

שמע בני מוסר אביך ואלתטש תורת אמך (משלי א׳, ח׳)

פתיחה "חייב אדם ללמד את בנו תורה" — כך פוסקת הגמרא בקידושין, ומציבה את האב במרכז מעשה החינוך. ואולם, אחד מן הדברים הכואבים שאפשר לראות בדורנו הוא שהנערים יוצאים לחייהם ואינם יודעים כיצד לעמוד. לא עמידה גשמית, אלא עמידה פנימית — מהי קומת איש. והשאלה צועקת: וכי היכן נעלם הדבר? התשובה, מי שפוקח עיניו, גלויה למדי. רוב שנות חינוכו של הנער, הגורם המעצב הוא צד אחד בלבד של המשוואה. ואחד הצדדים, ככל שיהיה קדוש ונעלה, אינו יכול לעשות את מלאכת חברו.

ביאור היסוד ידוע בתורת החסידות ההבחנה הגדולה בין משפיע למקבל — ובלשון הספירות, בין חכמה לבינה, בין אבא לאמא עילאין. האב נותן את ה"נקודה" — את הכח מ"ה, הניצוץ הראשוני, הכיוון והזהות. האם מקבלת אותה נקודה ובונה ממנה בנין — הרחבה, פרטים, חום, מבנה, חיים פנימיים עשירים. שניהם קדושים. שניהם הכרחיים. ואינם ניתנים להחלפה. האם יכולה להעניק חום, מבנה, ערכים, עומק הלב — וכל אלה הם אדני הנשמה. אבל קומת האיש — עצם הגדרת מהו גבר, כיצד עומדים ואינך קורס, כיצד נלחמים ואינך בורח — זאת אי אפשר להעביר בדרך הזו. זאת מועברת על ידי ראייה. כאן המקום לזכור את דברי חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה" — שהראייה של הרב בעבודתו, בניסיונותיו, בהתמדתו, היא המעבירה את הדבר העמוק ביותר שאינו עולה על הספר. ומה אמת לגבי רב ותלמיד — אמת שבעתיים לגבי אב ובן.

המשל: נפח הברזל נמשול. כדי לחשל פלדה, צריך שני דברים: אש ופטיש שמעצבים את הברזל החם, ומים שמקררים ומקשים אותו לאחר מכן. המים יפים ונחוצים — בלעדיהם אין כלי גמור. אבל המים לבדם לא יוכלו לחשל את הפלדה. אין בכוחם להכות, לעצב, לכופף. כדי שתצא ממנה חרב או שריון — קודם צריך את האש, את הפטיש, את החום הגדול. כך בדיוק ביחס שבין תפקיד האב לתפקיד האם בחינוך הבנים. האם — כמים — מקיפה, מגנה, מקשה, מגמרת את הבנין. אבל החישול הראשוני, עצם צורת האיש, צריך את האש של הדוגמא הגברית החיה.

אבחון המשבר כאשר המודל הגברי נעדר מחיי הנער, הבעיה אינה רק שהבנים יוצאים "חלשים". הבעיה עמוקה הרבה יותר: נמחקת עצם התבנית. הנער אינו יודע מה הוא אמור להיות, מאחר שמעולם לא ראה את הדבר מן הקרוב. כתבנית שנמחקה — אין שם מה "לתקן", כי אין שם מה שנפגם; פשוט אין שם כלום. ולכן, כל מי שניסה "לתקן את הבנים" בלי לטפל בשורש — ראה שידיו רקות.

הדיבור אל הלב ידידי האברך, אבא הצעיר — שמא אתה חש לפעמים שתפקידך מסתכם בפרנסה, שעיקר החינוך נעשה "בבית" בלעדיך, שמה שתורם לגדילת הבנים הוא בעיקר מה שמסופק להם מבחוץ? שמע נא דבר אחד ברור: עצם היותך, ועבודתך הפנימית, ועמידתך בניסיונותיך — הרי היא המשפיעה הגדולה ביותר על בניך. כשהבן רואה את אביו קם בבוקר ונלחם עם עצלותו ויושב ללמוד, כשהוא רואה את אביו עומד בפני קושי ואינו שובר, כשהוא רואה גבר שחי את אמונתו — הוא לומד מהו "איש". לא מספרים, לא משיחות. מראייה. אתה הוא הספר תורה החי שממנו לומד בנך.