בענין הברכה המתלבשת בלחץ

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳, ל״ח)

פתיחה יש שאלה שכל יהודי שאלה בלחש, בשעת לילה או בשעת דוחק — שאלה שאינה יוצאת מן השפתיים אבל בוערת בחזה: אם הקב"ה טוב ומיטיב, ואם ידו פתוחה לכל חי — מאיפה בא הלחץ הזה? מאיפה באה הדחקות? האם שכחני? האם סגר עלי השמים? ולא מדובר בשאלה של ספקנות חלילה. מדובר בנקודת אמת. יהודי שיושב על ברכיו ורוצה לפרנס את ביתו בכבוד, ומרגיש שהקרקע רועדת תחתיו — הוא לא חסר אמונה. הוא צמא לביאור.

היסוד: מפי עליון לא תצא הרעות יש פסוק ספר קינות שמסתירים אותו קצת, אבל הוא אחד העמוקים בכל התנ"ך. הנביא ירמיהו, בתוך חורבן וגלות, עומד וכותב: "מפי עליון לא תצא הרעות" — מפי עליון, מפי הקב"ה עצמו, לא יוצא רע. על יסוד זה בנה רבינו הזקן בספר התניא את אחד מן הכללים הגדולים בעבודת ה': כל מה שנראה לעיני בשר כצרה ורעה, אינו אלא "חסדים קשים" ו"גבורות קדושות". לא שהרע נהפך לטוב בסוף — אלא שלא היה שם רע מעולם. הרע כולו אינו אלא לבוש חיצוני, עטיפה, הסתר. הפנימיות — הפנימיות היא תמיד טוב. זו לא נחמה. זה ביאור.

החידוש: הברכה אינה אחרי הלחץ — היא בתוכו וכאן החידוש שצריך לישב עמו. כי אפשר לחשוב: הקושי עכשיו, והברכה — אחר כך. כמו תשלום. כמו שכר. כמו שמחכים שיעבור הסערה ואז יבוא האור. אבל זה לא מה שהתורה אומרת. הברכה אינה באה אחרי הלחץ. היא נמצאת בתוכו. הלחץ עצמו — הוא הפעולה האלוקית. הוא הכלי שבו הקב"ה מוציא מן הכח אל הפועל את מה שכבר גנוז בתוך האדם. ויש משל מן הטבע שממחיש זאת: כיצד נוצר יהלום? פחם פשוט — אבל תחת לחץ עצום ותחת חום קיצוני, נסדק ונהפך לאבן יקרה מכל. הלחץ אינו מפריע ליהלום. הלחץ הוא הסיבה לקיומו. בלי הכבשן, בלי המעיכה — נשאר פחם. האש אינה מחוץ למתנה. האש היא המתנה.

הנמשל: הדחקות כפעולה אלוקית חשוב על זה רגע, ידידי. הלחץ בפרנסה שאתה נושא — הוא אינו סימן שהקב"ה שכח אותך. הוא סימן שהקב"ה עובד עליך. הוא סוחט ממך שפע שאתה בעצמך עדיין לא יודע שיש בך. כמו שמסביר הנגלה, ב"בזעת אפיך תאכל לחם" — הזיעה אינה עונש. הזיעה היא האמצעי שבו הלחם עצמו מקבל ערך ומשמעות, שבו האדם מעלה את הניצוצות הגנוזים בגשמיות ומחברם למקורם. הדחקות סוחטת ממך כוחות שלא הכרת. מחשבות שלא חשבת. יצירתיות שישנה. אמונה שלא ידעת שיש לך. זו לא תאוריה — זה מה שאדם מגלה על עצמו בתוך המאמץ. "כל דעביד רחמנא — לטב עביד" — לא: יצא טוב בסוף, אלא: זה עצמו, כמו שהוא, הוא טוב. רק שהטוב עטוף. צריך לפתוח את האריזה.

סיום: ראה — ומה שרואים זה הכל הפסוק אומר: "ראה נתתי לפניך היום את הטוב ואת הרע" — ולכאורה, מה הפירוש "ראה"? הרי גם בלי לראות, שתי האפשרויות קיימות? אלא הביאור הוא כך: הקב"ה אינו מציע שתי ישויות נפרדות. הוא מראה לך אחת — ומלמד אותך לראות. לראות את הטוב שבתוך מה שנראה כרע. הבחירה אינה בין טוב לרע. הבחירה היא: האם אתה פותח את האריזה? הברכה שם. היא בתוך הלחץ הזה, בתוך הדוחק הזה, בתוך הלילה הזה. הקב"ה לא חסם אותך מן השפע — הוא סוחט ממך את השפע שלך עצמך.