בענין הבנין שלפני הגשם
פתיחה בראשית פרשת נח כתוב: "עשה לך תבת עצי גפר". שני מילים קצרות קודם הצו — "עשה לך". לך, ולא לאחר. לך, ולא לחברך. לך, ולא למועצת השכונה. ויש לשאול: מדוע בנה נח את התיבה במשך מאה ועשרים שנה, בעולם יבש לחלוטין, תחת לעג מתמיד של דורו? הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לצוות על בנין מהיר. מה ביקש מנח בתקופה ארוכה כל כך של — לכאורה — חוסר הגיון?
ביאור ראשון — החזון ניתן ליחיד התשובה פשוטה, ועמוקה: שליחות אלוקית, מעצם טבעה, אינה נשלחת לרבים. היא נשלחת לאחד. אם הציווי היה מתאים לשכל כולם — אם כל שכן ושכן היה מבין מדוע לבנות תיבה — כי אז לא היה זה ציווי אלוקי, אלא רעיון אנושי טוב. החזון האלוקי גדול מן ההגיון האנושי בהכרח, שהרי הוא יורד ממקום שלמעלה מטעם ודעת. זהו יסוד עצום: כל אחד ואחד מישראל קיבל שליחות פרטית, ניצוץ מיוחד שעליו להעלות, בדרך שאינה דומה לחברו. שליחות זו — אם היא אמיתית — לעולם תיראה תמוהה מבחוץ.
ביאור שני — עומק העבודה: לבנות לפני הגשם כאן המפתח. גדולתו של נח לא היתה רק בציות. היתה בזמן הציות. הוא בנה לפני שירד הגשם. בעולם יבש. כאשר לא היתה שום הוכחה גשמית, שום סימן בשמים, שום "אישור" מן המציאות. והמלעיגים שמסביב לא היו טיפשים — מנקודת מבטם, הם דיברו בשכל. הם ראו עולם יבש, ראו אדם מוזר עם עצים, ואמרו: אין כאן שום היגיון. ונח — לא ענה להם. לא התווכח. לא ביקש שיבינו. הוא פשוט המשיך לבנות. זוהי העבודה: לפעול מתוך אמונה פשוטה בציווי, כאשר אין שום הוכחה בעולם הגשמי שתצדיק את המעשה. זה "הבנין שלפני הגשם".
הסכנה — לטבוע בהסכמתם וכאן האזהרה החריפה מכולן. המכשול הגדול ביותר לבנין התיבה אינו הלעג — הלעג אפשר לשאת. המכשול הגדול הוא הרצון שכולם יבינו את התיבה. הצורך שהשכן יאשר, שהגיס יסכים, שה"עולם" יגיד — כן, זה הגיוני, זה נראה לנו. ויש לחשוב על זה: מי הם אותם אנשים שדעתם מחפשים? הם אנשי דור המבול. הם עצמם עתידים לטבוע. אם בנית את תיבתך כדי שהם יבינוה — טבעת יחד עם הסכמתם. הדרישה שהחזון האלוקי שלך יתאים לשכל הסביבה, היא מתכון בטוח לאיבוד החזון. "דעת בעלי בתים" היא כלי חשוב בעולם המעשה — אך היא לא נועדה לשפוט ציווי שבא ממקום שלמעלה מן הדעת.
נקודה למעשה
אחינו, בן-בית יקר — גם לך יש תיבה לבנות. אולי זו שליחות שחשת בה עמוק בלב. אולי זה ענין פרטי בעבודת ה' שלקחת על עצמך. אולי זה הידור במצוה שהסביבה לא מבינה. אולי פשוט — ידיעה פנימית שיש כאן משהו שצריך לעשות, גם אם אינך יכול להסביר למה. אל תחכה לגשם. אל תחכה שהתוצאות יצדיקו אותך, שההצלחה תוכיח שצדקת, שהסביבה סוף סוף "תקבל" את מה שאתה עושה. יום אחד — הגשם ירד. והוא יסביר, בשתיקה וברעם, את כל מה שלא יכולת להסביר במילים. עד אז, יש רק דבר אחד לעשות: להמשיך לבנות.
Questions and answers
Q: מה מלמדות המילים 'עשה לך' בפסוק 'עשה לך תבת עצי גפר'?
הרב לנדאו משיב: פתיחה בראשית פרשת נח כתוב: "עשה לך תבת עצי גפר". שני מילים קצרות קודם הצו — "עשה לך". לך, ולא לאחר. לך, ולא לחברך. לך, ולא למועצת השכונה. ויש לשאול: מדוע בנה נח את התיבה במשך מאה ועשרים שנה, בעולם יבש לחלוטין, תחת לעג מתמיד של דורו? הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לצוות על בנין מהיר. מה ביקש מנח בתקופה ארוכה כל כך של — לכאורה — חוסר הגיון? ביאור ראשון — החזון ניתן ליחיד התשובה פשוטה, ועמוקה: שליחות אלוקית, מעצם טבעה, אינה נשלחת לרבים. היא נשלחת לאחד. אם הציווי היה מתאים לשכל כולם — אם כל שכן ושכן היה מבין מדוע לבנות תיבה — כי אז לא היה זה ציווי אלוקי, אלא רעיון אנושי טוב. החזון האלוקי גדול מן ההגיון האנושי בהכרח, שהרי הוא יורד ממקום שלמעלה מטעם ודעת.
Q: מדוע בנה נח את התיבה במשך מאה ועשרים שנה בעולם יבש ותחת לעג?
הרב לנדאו משיב: ויש לשאול: מדוע בנה נח את התיבה במשך מאה ועשרים שנה, בעולם יבש לחלוטין, תחת לעג מתמיד של דורו?
Q: מה ביקש הקב"ה מנח בתקופה ארוכה כל כך שנראתה חסרת הגיון?
הרב לנדאו משיב: מה ביקש מנח בתקופה ארוכה כל כך של — לכאורה — חוסר הגיון?
Q: מדוע שליחות אלוקית ניתנת ליחיד ולא לרבים?
הרב לנדאו משיב: ביאור ראשון — החזון ניתן ליחיד התשובה פשוטה, ועמוקה: שליחות אלוקית, מעצם טבעה, אינה נשלחת לרבים.
Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?
הרב לנדאו משיב: אחינו, בן-בית יקר — גם לך יש תיבה לבנות. אולי זו שליחות שחשת בה עמוק בלב. אולי זה ענין פרטי בעבודת ה' שלקחת על עצמך. אולי זה הידור במצוה שהסביבה לא מבינה. אולי פשוט — ידיעה פנימית שיש כאן משהו שצריך לעשות, גם אם אינך יכול להסביר למה. אל תחכה לגשם. אל תחכה שהתוצאות יצדיקו אותך, שההצלחה תוכיח שצדקת, שהסביבה סוף סוף "תקבל" את מה שאתה עושה. יום אחד — הגשם ירד. והוא יסביר, בשתיקה וברעם, את כל מה שלא יכולת להסביר במילים. עד אז, יש רק דבר אחד לעשות: להמשיך לבנות.