בענין הענן המסתיר על הלב

סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג׳, מ״ד)

פתיחה יש לך יונגערמאן, שלומד חסידות. הוא יודע שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית. הוא יכול להסביר את הענין של "אין עוד מלבדו" בשניים-שלושה ביאורים. אבל בלילה, כשהוא שוכב על מיטתו — הדאגה לא שואלת אותו שאלות בחסידות. היא פשוט שם. וזה, ייתכן, הדבר הכי מכאיב: לא הבערות, אלא הפער. הפער בין מה שהוא יודע לבין מה שהוא מרגיש. ולפעמים הוא שואל את עצמו: אם אני מאמין בכל זה — מדוע אינני חי מתוך זה? זוהי הקושיא. ובאמת היא קושיא על כל עבודת החסידות.

ביאור: המסע הארוך ביותר בעל התניא כותב בפרק י"ב, שישנה עבודה מיוחדת של "להוריד" את השכל אל הלב. המוח יכול להכיר אמת — אבל האמת הזו עדיין לא נעשתה חלק מן הלב, מן המדות. הדעת אינה רק ידיעה קוגניטיבית; היא יחוד השכל עם הרגש, כניסת האור אל תוך עומק הנפש עד שהיא מתפעלת ממנו. המרחק הזה — מהמוח אל הלב — הוא המסע הארוך ביותר בחיי האדם. ולא ממלאים אותו בעוד שיעורים ועוד מידע. ידיעה אינה טרנספורמציה. זה אינו כישלון שלך. זוהי המציאות של נשמה בגוף בתוך עולם ההסתר.

החידוש: ענן אחד, לא אלף בעיות ירמיהו הנביא בוכה באיכה: "אותי נהג וילך חשך ולא אור". הוא לא אומר: "ה' הביא עלי בעיות רבות". הוא אומר: יש חשך אחד שעוטף הכל. אין כאן אלף פגעים — יש ענן אחד המסתיר. וזהו החידוש שצריך לחדש לעצמך: אתה לא סובל מאלף בעיות שונות. החרדה, הדאגה הפרנסית, תחושת הבדידות, הצורך לשלוט בכל — אלו אינם אלף פגעים נפרדים. הם לבושים שונים של בעיה אחת: ההסתר. הסתר פנים. הענן המסתיר על הלב ומונע מאור האמונה להאיר בתוכו. כשאדם שרוי בתוך אותו ענן, כל קושי מרגיש אישי ומוחלט. "זה הבעיה שלי, זה הגורל שלי, זה רק אני". הענן יוצר בידוד. אבל מרגע שאתה מכיר שיש כאן ענן — שהמציאות הרגשית שלך אינה המציאות האמיתית, אלא הסתרה של האמת — משהו מתחיל להשתחרר.

הקינה היא קינה על חיינו אנו בוכים על חורבן בית המקדש. אבל אולי לא הבנו מה אנו בוכים עליו. בית המקדש היה המקום שבו האור האלקי לא היה נסתר — היה גלוי, מוחש, נוכח. השכינה שרתה שם באופן שהאדם יכל לחוות אותה, לא רק לדעת אותה. החורבן הוא לא רק אירוע היסטורי. הוא הענן שירד על לבנו. "אותי נהג וילך חשך ולא אור" — האור שם. הוא לא נעלם. אבל אינני יכול עוד לחוות אותו. זהו האבל. ואם האבל הוא אמיתי — הוא אבל על חיינו שלנו, על הפער שבלבנו בין הידיעה לבין החוויה.