בענין השכל היוצר והשבת

נקודה למעשה

שמור על שבת כיום שבו השכל חוזר לבהירותו — לא רק כחובה, אלא כחכמה. אל תמלא את שעות השבת ברעש אחר. תן לשקט לעשות את עבודתו. לימוד חסידות בשבת, התפילה בשבת, הסעודה בשבת בלי מהירות — כל אלה אינם "תוכניות ליום חופש", אלא הם ה"הסתכל באורייתא" שממנו ייברא השבוע הבא. ומה שתכניס לשבת בעומק — את זה תוציא לאור בימות החול ביצירה.

Questions and answers

Q: מדוע קשה כל כך להגיע לעומק בלימוד ובתפילה?

הרב לנדאו משיב: פתיחה יש שאלה שכל אברך מרגיש בעצמותיו, אף שאינו תמיד שואל אותה בפה מלא: מדוע קשה כל כך להגיע לעומק? הספרים פתוחים, הזמן קיים — ובכל זאת המחשבה פרורה, הריכוז בורח, והתפילה נשארת בשטח. האם זה עניין של כשרון? האם זה עניין של שקידה? אולי לא. אולי הבעיה אינה בשכל עצמו, אלא בתנאים שבהם השכל מנסה לעבוד.

Q: מה מלמד המאמר "הסתכל באורייתא וברא עלמא" על כל יצירה?

הרב לנדאו משיב: מאמר ידוע בבראשית רבה: "הסתכל באורייתא וברא עלמא" — הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם. אין זה רק תיאור שירי. זהו מודל של כל יצירה: קודם השרטוט השכלי, ואחר כך הבניין. קודם ה"הסתכלות", ואחר כך ה"בריאה". הנפקא מינה ברורה: איכות הבניין תלויה באיכות השרטוט. ככל שהמחשבה המקדימה בהירה ועמוקה יותר, כך היצירה יוצאת שלמה ואמיתית יותר. וההיפך — אם השרטוט נעשה בבהלה, בראש מפוזר, בלחץ — הבניין מטה לנפול.

Q: מה עושה הרעש של גירויים בלתי פוסקים לשכל?

הרב לנדאו משיב: והנה, דורנו הוא דור שטובע ברעש. לא רעש של קולות בלבד, אלא רעש של גירויים בלתי פוסקים, של "קלט" שאינו מפסיק. כל רגע מלא — כל שניה תפוסה. ומה קורה לשכל שחי בתוך כך? הוא הופך למוחין דקטנות — מחשבה שטחית, מקוטעת, שאינה מסוגלת להחזיק רעיון אחד בידיה מספיק זמן כדי לרדת לעומקו. אין זה עניין של כשרון. אין זה עניין של עצלות. זהו עניין של תנאים. שכל שאינו יכול לשתוק — אינו יכול לראות. והשכל שאינו רואה — אינו יכול ליצור.

Q: מה מלמד "שבת וינפש" על השבת כמקור היצירה?

הרב לנדאו משיב: וכאן מגיע החידוש. כשאנו חושבים על שבת, אנו חושבים על הפסקה. "יום מנוחה". עצירה. אבל אולי הבנה זו מפספסת משהו עיקרי. הכתוב אומר: "שבת וינפש" — שבת, ונחה נפשו. אולם הנפש אינה נחה לשם הנחה בלבד. היא נחה כדי לחזור לעצמה. כדי לחזור לאותה "הסתכלות" שממנה נוצר הכל. שבת אינה רק עצירה מן ה"עלמא" — היא חזרה אל ה"אורייתא" שממנה הוא נברא. הזוהר אומר בפירוש: "דמניה מתברכאן כל שיתא יומין" — מהשבת מתברכים כל ששת ימות השבוע. ואם נשאל: מה היא אותה ברכה שזורמת מהשבת לשאר הימים? — היא כח היצירה עצמו. בהירות השכל. עומק המחשבה. ה"הסתכלות" המקדימה שממנה יוצאים כל מעשי ימות החול. המעבר שהשבת מחוללת הוא המעבר מ"לגעת" בעולם ל"לראות" אותו.

Q: איך לשמור על השבת כיום שבו השכל חוזר לבהירותו?

הרב לנדאו משיב: שמור על שבת כיום שבו השכל חוזר לבהירותו — לא רק כחובה, אלא כחכמה. אל תמלא את שעות השבת ברעש אחר. תן לשקט לעשות את עבודתו. לימוד חסידות בשבת, התפילה בשבת, הסעודה בשבת בלי מהירות — כל אלה אינם "תוכניות ליום חופש", אלא הם ה"הסתכל באורייתא" שממנו ייברא השבוע הבא. ומה שתכניס לשבת בעומק — את זה תוציא לאור בימות החול ביצירה.