בענין היום קצר והמלאכה מרובה

פתיחה שאל את עצמך, אברך יקר: מה החזון שלך לעוד עשר שנים? כמעט כל אחד יודע לענות. בעוד עשר שנים — תלמיד חכם. בעוד עשר שנים — חסיד אמיתי, בעל מידות, ירא שמים. הכל ברור. הכל יפה. ואז מגיע הבוקר. ואתה לא ישנת מספיק. הילדים רועשים. הראש כבד. והיום הזה — היום הבודד הזה — נדמה כל כך קטן, כל כך חסר משמעות מול הגודל של אותו חזון רחוק. אז עובר עוד יום. ועוד יום. ועוד. המשנה אומרת 'היום' המשנה במסכת אבות אומרת מילים קצרות וחדות כסכין: "הוא היה אומר: היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים." תעצור על המילה הראשונה: היום. לא 'החיים קצרים'. לא 'השנה קצרה'. לא 'העשור עובר'. היום. מדוע מדגיש התנא דווקא את היחידה הקטנה ביותר, את היום הבודד? משום שהתנא יודע משהו שאנחנו שוכחים: העשור אינו אלא ימים. אלפי ימים בודדים, אחד אחד. ומה שנקרא 'עתיד' — אין הוא ישות נפרדת, דבר מופשט שיגיע יום אחד. העתיד הוא אך ורק התוצאה המצטברת של מה שנעשה היום. הערה בעבודה: אין יום נייטרלי וכאן החידוש שחותך את הבטן: אין יום נייטרלי. כל יום הוא או בניין או חורבן. כל שעת לימוד היא לבנה. כל תפילה בכוונה — עוד לבנה. וכל שעה שנבלעת בהבל — לבנה שלא הונחה, ואולי גרע מזה. כמו שאמרו חז"ל על עיקרון הממון, שהפרוטות מצטרפות לחשבון גדול — כך ממש הוא הדין ברוחניות: כל רגע מצטרף. רבי עקיבא ראה מים שחוקקו סלע, ולמד מהם שהתמדה שוחקת את הקשה מכל — לא בקפיצה, לא בהתעוררות אחת גדולה, אלא טיפה טיפה, יום יום. והזוהר הקדוש על הפסוק "היום אם בקולו תשמעו" — מלמד שה'היום' הוא-הוא יום ההכרעה. לא מחר. לא בעוד עשור. היום. תכסיס היצר הרע ויודע אתה מה הוא תכסיסו של היצר הרע? הוא אינו בא ואומר לך 'אל תלמד'. הוא חכם יותר. הוא מראה לך את כל המלאכה המרובה — את הר הספרים, את גודל המשימה, את הפער בין מה שאתה עכשיו לבין מה שרצית להיות — ומשתק אותך מרוב כובד. הספר תניא מלמד אותנו שהבינוני — הדמות שהתניא מציע כמודל עבודה לכולנו — גבורתו אינה בהגעה לשלמות גדולה בבת אחת, אלא בניצחון היומיומי. היום הזה. השעה הזו. הרגע הזה. אל תחלום על הצדיק שתהיה בעוד עשר שנים — עבוד להיות הבינוני של היום. סיום וחיזוק אז שואל אני אותך, אברך יקר, שאלה אחת פשוטה: מה עשית היום? לא בעוד עשר שנים — היום. כי החזון הגדול שלך לעוד עשר שנים? הוא בנוי אך ורק מהתשובה לשאלה הזו, כפי שתענה עליה היום, ומחר, ומחרתיים. עשור אינו אלא ימים — אלפי ימים בודדים, שכל אחד מהם בונה או הורס. הכח לעצב את העתיד שלך טמון עכשיו, בידיך, היום.