בענין טוב אחרית דבר מראשיתו

טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארךרוח מגבהרוח (קהלת ז׳, ח׳)

פתיחה יש לחץ שמלווה הרבה יונגעלייט — לחץ שקט, אבל אמיתי: תחושה שצריך לחדש משהו. להביא רעיון שלא היה לפני כן. להיות ה"ראשון" בדבר מה. ואם אתה לא ממציא, אם אתה "רק" ממשיך את מה שעשו לפניך — האם יש בזה ממש? ומנגד עומד פסוק תמוה. קהלת אומר בפירוש: "אין כל חדש תחת השמש". לכאורה זהו פסוק מייאש. אם אין שום דבר חדש — מה תפקידנו בעולם? מה טעם המאמץ? אלא שקהלת עצמו נותן את המפתח, קמת פרקים אחר כך: "טוב אחרית דבר מראשיתו". ושני הפסוקים האלה — אינם סותרים. הם מחזיקים זה את זה.

ביאור — בנין על גבי בנין כשקהלת אומר "אין כל חדש תחת השמש" — אין כאן ייאוש. יש כאן תיאור של מציאות: העולם מתקדם בצורה של בנין על גבי בנין. כל דור מוסיף נדבך על מה שקדם לו. קחו משל פשוט: מי שהמציא את המנוע — עשה מהלך ענק. מי שבנה עליו את המכונית — בנה על אותה תשתית. ומי שהביא את המכונית לשלימותה — לא צריך היה להמציא את הגלגל מחדש. הוא התחיל מנקודה גבוהה יותר, ודווקא משום כך יכול היה להגיע למקום גבוה יותר. "אין כל חדש תחת השמש" אינו אומר שהעולם עומד במקום. הוא אומר שהדרך קדימה עוברת דרך מה שכבר נוסד. המממציא הראשון עובר את כל המכשולים, דופק בכל הקירות, מגשש בחושך — רק כדי להגיע לנקודת ההתחלה. זה שבא אחריו — מתחיל מאותה נקודה, ויכול ללכת הרבה יותר רחוק. וזהו פשר "טוב אחרית דבר מראשיתו": האחרית — השלימות, הגמר, התכלית — עולה במעלתה על הראשית הגולמית. לא זה שפתח ראשון הוא בהכרח הגדול, אלא זה שמביא את הדבר לכלל שלימות.

העמקה — הנמשל בעבודת ה' ואם כן בדברים שבעולם המעשה — קל וחומר בעבודת ה'. שאל את עצמך: האם תפקידנו הוא להמציא דרך חדשה לעבוד את ה'? הלא כל אחד מרבותינו נשיאינו בנה על קודמו, גילה טפח נוסף ממה שהיה גנוז, והביא את הגילוי לשלימות גבוהה יותר עבור דורו. הבעל שם טוב הניח את היסוד — פנימיות התורה מתחילה לזרום כמעיין. רבותינו שאחריו — כל אחד הרחיב את אפיק המעיין הזה. ויש כאן דבר שצריך לעמוד עליו. בהלכה יש כלל ידוע: "הלכה כבתראי" — הפוסק האחרון, שבנה על כל שקדם לו, פסקו מכריע. לא משום שהוא חכם יותר בטבעו, אלא משום שהוא עומד על כתפי כל מי שבא לפניו, ורואה יותר רחוק. כך גם בנוגע לדורנו. הרבי מסביר שהדור השביעי — "כולו שביעי" — אינו עומד נמוך יותר בשל כך שאינו "ראשון". אדרבה: הוא עומד על כל מה שנבנה לפניו. תפקידו אינו להמציא — תפקידו להשלים. להניח את האבן האחרונה בבנין שנבנה לאורך כל הדורות. ו"טוב אחרית דבר מראשיתו" — האבן האחרונה היא שמשלימה את הבנין. בלעדיה, כל מה שנבנה לפנים אינו עדיין בית.

סיום אל תטעה, יד חשובה: אתה לא "רק" ממשיך. אתה המשלים. יש הבדל עמוק בין השניים. הממשיך עושה עוד דבר נוסף. המשלים — מעניק תכלית ושלמות לכל מה שבא לפניו. כל עבודת רבותינו, כל גילויי הפנימיות, כל דורות ההכנה — הם מחכים לאחרית, לגמר, לשלימות שדורנו אמור להביא. ולכן "טוב אחרית דבר מראשיתו" — לא פחות טוב, אלא יותר טוב. גדול יותר. עמוק יותר. כי האחרית היא התכלית, והתכלית היא הגדולה מכל.